שלום לכל החברים. ישנן שתי קבוצות ווצאפ.  של האתר .1. קבוצת דיון מאוד מעניינת על מנהגי יהדות צפון אפריקה ממרוקו ועד מצרים. ממליץ מאוד להצטרף ! 2 . קבוצת שו"ת בה יש רב שעונה על שאלות ע"פ פסיקת חכמי מרוקו ! רק שאלה ותשובה.​ כל הרוצה להירשם יש לפנות למספר 0523338437
 

נדיר מאוד סידנא הנר המערבי רבי שלום משאש זצל
     
 

ישנן מקורות רבים בגמרא ובכלל לכך שיש חשיבות עילאית למנהג הרווח בעולם ההלכתי והמעשי, (וכיצד זה אמרת שמצאת רק שלושה מקורות) ואתן לך בזה כמה וכמה דוגמאות:

א. הגמרא בפסחים (נ ע"ב):"בני ביישן נהוג דלא הוו אזלין מצור לצידון במעלי שבתא אתו בנייהו קמיה דר' יוחנן אמרו לו אבהתין אפשר להו אנן לא אפשר לן אמר להו כבר קיבלו אבותיכם עליהם שנאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך"- מסיפור זה למדנו שר' יוחנן ראה תוקף הלכתי מחייב למנהג אבות, אפילו שזהו מנהג של פרישות בעלמא, וכן פסק מר"ן בשו"ע (יו"ד סי' ריד ס"ב), וכל זאת הבאתי בתשובתי לעיל שכבר קראת.

ב. בגמרא בברכות (מד ע"א) מובאת מחלוקת בין התנאים מהי הברכה הראשונה שיש לברך על מים וז"ל:"השותה מים לצמאו מברך שהכל נהיה בדברו ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונן" כיום אנו מברכים 'שהכל', ואין על זה מערערים, אך הדרך שבה נפסקה ההלכה כשיטת ת"ק שבמשנה היא מפתיעה כמבואר שם בדף מה ע"א:"אמר ליה רבא בר רב חנן לאביי ואמרי לה לרב יוסף הלכתא מאי? (כלומר כיצד מברכים להלכה שהכל או בורא נפשות) אמר ליה פוק חזי מאי עמא דבר", כלומר ההלכה הוכרעה על פי המנהג, ולא אמר לו אביי (או רב יוסף) לך תראה כיצד נוהגים תלמידי החכמים, אלא כיצד נוהגים העם, ברחוב ובשווקים, הא למדת שמכריעים כמו מנהג במקום שבו ההלכה לא ברורה, אך יותר מכך, למדנו מכאן יסוד אף לימינו, שלפעמים המנהג משמר בתוכו הכרעות הלכתיות קדומות, ומתוך המנהג אפשר ללמוד הלכה.

ג. הגמרא בתענית (דף כח ע"ב):"רב איקלע לבבל, חזינהו דקא קרו הלילא בריש ירחא, סבר לאפסוקינהו, כיון דחזא דקא מדלגי דלוגי, אמר שמע מינה מנהג אבותיהם בידיהם", הרי בסיפור זה רב שהגיע מארץ ישראל לא נהג לומר הלל כלל בר"ח, וכשהגיע לבבל ראה שאומרים הלל בר"ח ורצה לעצור בידם, מפני שחשב שבכוונתם לומר הלל שלם, כלומר הלל שהוא מן הדין ולא מתורת מנהג, אך כשראה שהם מדלגים הבין שגם הם יודעים שאין חובה לומר הלל בר"ח אלא עושים זאת מתורת מנהג, והנה למדנו שאף שלדעת רב ברכה על הלל בר"ח הינה ברכה לבטלה, אע"פ כן השאיר אותם במנהגם, ומדין זה למדו הפוסקים השונים שבמקום מנהג אין אומרים סב"ל, ואם נאמר כדבריך שמנהג אינו דבר מחייב, כיצד נתיר לברך ברכה לבטלה שיש בה ספק איסור תורה משום דבר שאינו חובה, אדרבא נבטלו ונמנע מחששות אלו, אלא על כרחך מנהג הוא דבר מחייב.

ד. הגמרא ביבמות (דף קב ע"א):"אמר רבה אמר רב כהנא אמר רב אם יבא אליהו ויאמר חולצין במנעל שומעין לו אין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו העם בסנדל".

ה. הגמרא בפסחים (נ ע"ב):"מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין או ממקום שאין עושין למקום שעושין נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם".

ויש בכך עוד דוגמאות רבות, ואם אמשיך לפרטם יכלה הזמן והמה לא יכלו, וגם בדברי האחרונים ישנה התייחסות עניפה למנהגים, ואביא לפניך את דברי רבי יהודה עייאש זצ"ל, גדול רבני אלג'יר מלפני 400 שנה לערך, שכתב ספר שלם הנקרא בית יהודה שחלק נרחב ממנו מאגד את מנהגי ארצו, וכך הם דבריו שם:"לא ראינו לא שמענו מי שפוצה פה ומצפצף, ואפילו לחשוב שוב מחשבה לשנות שום מנהג מהמנהגים הקבועים בין בסדר התפלות, בין בסדר קריאת ספר תורה, בין בסדר העולים, דכל דבר ודבר יושב על עיקרו ויסודו יתד בל תמוט, וכל המשנה ידו על התחתונה. והרבנים הקדומים אשר הנהיגו את קהלם במחנה אלהים, היו מדקדקים בדברים שנתפשט בהם המנהג שלא לשנות לא דבר ולא חצי דבר, ולא יטה ימין ושמאל וכו', ולכן כל מורה צדק שישב על כסא קודשו, יסמוך ידו החזקה לחזק במסמרים מנהג מי שקדמו וכל המוסיף וגורע קאי בלאו דלא תוסיף ולא תגרע, ואפילו יבוא אליהו ויאמר שהוא מנהג טעות אין שומעין לו", ויש בכך אריכות דברים גדולה מאוד, ובכל אופן ראה בדברי רבותינו בספר שמו יוסף (סי' רסד) לרבי יוסף בן ואליד זצ"ל וכן בהקדמת רבי יוסף בן נאים זצ"ל לספרו נוהג בחכמה, וכן בהקדמת רבי דוד עובדיה לספרו נהגו העם ואחרון אחרון חביב בספריו של מו"ר רבי שלום משאש זצ"ל (שמ"ש ומגן ח"ג סי' כז, ח"ד סי' נט) שהביא לכך מקורות שונים מכל קצוות הארץ, ופסק בפירוש שאסור לבטל שום מנהג.

הראת לדעת שלמנהג יש תוקף הלכתי לכל דבר ועניין, ואין לזלזל בהם כלל ועיקר, אמנם כאמור לא כל מנהג צריך לשמור, אך כדי להבחין בין מנהגי טעות למנהגי אמת, יש ללמוד את הנושא לעומקו, ולכן לשאלתך גם בתוך ביתך חובה עליך לשמור את כל המנהגים שנהגו אבותיך, ולאו דווקא מפני הרואים, ואדרבא זהו כוחינו וזהו הדרנו שאנו נאחזים בתורת אבותינו, שכבר יש לה שורשים חזקים, ולא מתחילים דרך חדשה, שמי יודע אם תצלח.

בברכה,
שאול עזריאל

אתם כאן: דף הבית