שרשת הזהב. 

כתב המהר"ל בספרו נתיבות עולם, " החכמים הם עצם התורה, וכמו שנתן ה' תורה לישראל, כך נתן להם החכמים " הופעת חכמי התורה בישראל, מגלה לנו המהר"ל שהם כעין נתינתה של התור.

מתנה טובה הוציא הקב"ה מבית גנזיו בדורנו, ונתנה לישראל, והוא הגאון האדיר והצדיק העצום – רבנו שלום משאש זצוק"ל, שהרנין כל לב יהודי, ולוּ בעצם העובדה שבדורנו הנוכחי חי אדם גדול כזה, שכל כולו היה חידוש, הן באורחות חייו ובמידותיו המופלאות, הן בבקיאותו בכל חדרי התורה, הן בגדולתו להבין כל עניין בעומק ובמלוא הבהירות, והן בפוריותו העצומה לחדש ולכתוב ספרים הרבה כמעיין המתגבר בשכל ישר וצלול.

ואשר עצם ראייתו עוררה כיסופין לבורא עולם ולאהבת התורה, ואשר כל גוף נרגש מזכרון קדושתו יראתו ענוותנותו וצניעותו הנשגבה. זכה רבנו ומשנה לשנה התחבב שמו והלך לפניו בין מבקשי החכמה ובעלי התריסין, שהתפעלו מגישתו המקורית לברר כל נושא בהגיון ובבהירות, בשכל ישר וצלול, עד שקשרו עמו מאות תלמידי חכמים ידידות אמיצה לכל הימים, ומזמן לזמן היו באים לשוחח עמו בדברי תורה ובחקרי הלכות.

וגם לאחר פטירתו, כל הטועם ולוּ במקצת מאמרותיו הטהורות שבחיבוריו הקדושים הנשגבים המאירות עניינים המשמחות לב ומענגות נפש, ובסברותיו והסבריו הנעימים והנחמדים ומתוקים מדבש יאורו עיניו במרחבי ים התלמוד והפוסקים זה היום גדול ורחב ידיים.

בין עשרות הקהילות שחיו במרוקו, זרחה לה העיר הגדולה מכנאס, שאליה הגיעו עשרות אלפי יהודים, שגורשו מספרד לפני יותר מחמש מאות שנה, בשנת 1492, עקב הגלות שגזרה מלכות ספרד, על כל היהודים שלא יסכימו להמיר את דתם לנצרות.

וכבר מאז היה המקום ידוע למקום תורה מובהק, והיה ידוע בפי כל , אם תורה רצית, במכנאס קנית, והיו שכינו אותה " ירושלים של מרוקו.

בעיר היו פועלים ביתר שאת כל מה שצריך בקהילה יהודית תורנית, החל מתלמודי תורה, ישיבות, כולל אברכים, בתי מדרש, שיעורי תורה משעות הבוקר המוקדמות ועד לשעות הלילה המאוחרות, בתי דין, מורי צדק, דרשנים, כמו כן היו קיימים אגודות חסד שסייעו לחולים ונצרכים, ודאגו שלא תישאר משפחה שלא יהיו לה כל הדרוש לשבת וחג, ואף דאגו לבנות כמה בתים למחוסרי דיור. 

ויעיד עלי בורא עולם שמעולם לא שנאתי לשום אדם קטן או גדול.

גם שהתווכח בהלכה לבו לא היה מתרתח על החכם הכותב, וכמו שכותב רבנו בהקדמותיו לספריו שהתשובות נכתבו " לא בחרתי ולא ביקשתי ", בויכוח הלכתי שנתווכח רבנו עם תלמיד חכם מסוים על ע"ג דפי בירחון " אור התורה ,, רצה אותו תלמיד חכם לתרץ את הקושיות שרבנו הקשה עליו, וכותב לרבנו בין הדברים : ותמהני עליו שנתחלף לי כב" בין אוהב לאויב ".

בתשובה חוזרת לו אותו הרב כותב לו רבנו : מה שכתבת שנתחלפתי לך בין אוהב לאויב, על זה אני מודיעך, : ויעיד עלי בוראי, שמעולם לא שנאתי לשום אדם קטן א וגדול, ובכל יום אנו אומרים והרני אוהב את כל אחד מבני ישראל כנפשי ומאודי, וכ"ש את בני התורה, והאוהבים הגדולים שלי הם אותם תלמידי חכמים שנשאתי ונתתי עימהם בהלכה, וכת"ר א' מהם, ומה שכתבתי לכת"ר הוא על דרך " אוהב לחכם ויאהבך ".

 

פרק א. – שרשרת הזהב.

עיר מגדלת גיבורים.

בין עשרות הקהילות שהיו במרוקו, זרחה לה העיר הגדולה מכנאס, שאליה הגיעו עשרות אלפי יהודים, שגורשו מספרד לפני יותר מחמש מאות שנה, בשנת הרנ"ב – 1492, עקב הגלות שגזרת מלכות ספרד, על כל היהודים שלא יסכימו להמיר את דתם לנצרות. וכבר מאז היה המקום ידוע למקום תורה מובהק, והיה ידוע בפי כל " אם תורה רצית, במכנאס קנית " והיו שכינו אותה " ירושלים של מרוקו.

בעיר היו פועלים ביתר שאת כל מה שצריך בקהילה יהודית תורנית, החל מתלמודי תורה, ישיבות, כולל אברכים, בתי מדרש, שיעורי תורה, משעות הבוקר המוקדמות ועד לשעות הלילה המאוחרות, בתי דין, מורי צדק, דרשנים, כמו כן היו קיימים אגודות חסד שסייעו לחולים ולנצרכים, ודאגו שלא תישאר משפחה שלא יהיו לה כל הדרוש לשבת וחג, ואף דאגו לבנות כמה בתים למחוסרי דיור.

רחובה של העיר מכנאס, היה ספוג באווירה של יהדות עתיקת יומין, אוירה של אמונה שלמה, אווירה של של מסירות ונאמנות לתורה ולמצוות, כמו כן אווירת החגים הורגשה כבר כמה שבועות לפני בואם.

ההכנות לחגים היו מלוות ברגשי שמחה ואמונה בניסי ה' ונפלאותיו עם אהות האומה. אותה ההרגשה הייתה חוזרת ונשנית מידי שנה בשנה, עד שטבעה את חותמתה על כל ילידי המקום, ואותה ההרגשה, ממשיכה ומלווה אותם עד היום הזה.

העיר מכנאס הצטיינה בכך, שגדולי החכמים שגרו בתוכה, נתנו דעתם גם על סדרי הקהילה, ועמדו והתקינו תקנות, כדי לשמר את צביון הדת, ותקנות אלו נשמרו בקפידה גדולה, עד שגם בסעודת מצווה שהיו מתקיימות בעיר, לא הייתה סעודה שלא היו נוכחים בה רבנים ודיינים, שעל פיהם ישק כל דבר בהנהגותיה של הסעודה. ואותם תקנות והנהגות עברו במסורת מאב לבן.

בין דמויות ההוד שזרחו והאירו את ששמי מכנאס, היו הגאונים הקושים מרן המשביר ז"ל\ והרב הגדול רבי רפאל בירדוגו זצ"ל המכונה " המלאך רפאל. ושני קדושים אלו הטביעו את חותמם על מנהגי והנהגות העיר מכנאס, וכלשונו של רבני בספרו שמש ומגן ח"ג עמוד רנג' שכתב :

גם ידועה היא ומפורסמת עיר תהלה מכנאס יגן עליה אלקים, ברבניה וחכמיה ותקנותיה מימותיה הראשונים המשבי"ר והמלאך רבי רפאל בירדוגו זיע"א.

אביו: ר' אברהם.
בנו: ר' יהודה.
סבא: ר' יצחק (מצד אביו).
מוריו: ר' חביב טולידנו ור' יוסף בהתית.

ר' משה המכונה בשם הרב המשבי"ר נולד בשנת ה'תל"ט. החל לכהן כרב בשנת ה'תע"ה ולאחר הסתלקות ר' משה טולידנו בשנת ה'תפ"ג מונה במקומו לאב"ד מקנאס. בנו נפטר בצעירותו, השיא את בתו הגדולה לבן דודו (ר' מרדכי).
ר' חיים אבן עטר כינה אותו חכם גדול, חסיד וגדול בישראל, החביב עלי כרוחי. בשעה שעמדו לפניו בעלי דין נהג לשים עיניו למטה ולא להביט באחד מהם היות והרגיש שכאשר נושא עיניו לכיוון אחד מבעלי הדין היה השני מתבלבל.
הסתלק בשנת ה'תצ"א.
מספריו:
• כנף רננים 
• ראש משבי"ר: על הש"ס 
• שו"ת.

כאמור עיר זו התברכה מימיה הראשונים, בהרבה חכמים גאונים מופלגים וקדושי עליון, וממנה יצאה הוראה לכל ערי מרוקו ולארצות הסמוכות למרוקו. וגם לאחר העלייה ההמונית לארץ ישראל החל משנת תש"ח, המשיכו רבני ותלמידי העיר מכנאס לכהן בקודש בארץ ישראל ובעוד ארצות.

כראשי ישיבות, אבות בית דין, רבני ערים, דרשנים, עסקנים ומשפחות יראים ושלמים המדקדקים בקלה כבחמורה, ומחנכים את בניהם לתורה ויראת שמים בדרך של ישראל סבא.

משה הוא המשבי"ר לכל העם.

רבי משה בירדוגו המכונה " הרב המשבי"ר, שרבנו הוא דור עשירי אליו, נולד לאביו רבי אברהם בשנת תל"א – 1671, ויש אומרים בשנת 1640, למד תורה אצל רבי יוסף בהתית, אצל רבי חביב טולידאנו, תקופה של שנתיים למד בצוותא עם הקדוש רבנו חיים בן עטר זצוק"ל, מחבר הספרים " אור החיים " על התורה, " פאי תואר " ראשון לציון, וחפץ ה'.

זה היה בזמן שעבר האור החיים הקדוש מעירו סאלי, לגור במכנאס, וגר בה כשנתיים ימים. האור החיים הקדוש הולד בסאלי בשנת תנ"ו ונפטר בירושלים בהיותו בגיל 47 בשנת תק"ג. המשבי"ר – הרב משה בירדוגו – שימש כדיין ועמדבראשות ישיבה, והיו שכינוהו "חד בדרא "

וכך כותב רבי חיים בן עטר בספרו אור החיים על חומש דברים פרק א׳ פסוק טז' ״ושמעתי מפי חכם גדול חסיד וגדול בישראל, חביב עלי כרוחי, הלא הוא הרב רבי משה בירדוגו זלה״ה שהיה מדקדק בשעת הדין שיהיו עיניו למטה, ושהיה מרגיש שאם היה הוא נושא את עיניו, אחד מבעלי הדינים היה מתבלבל. ובספרו חפץ ה׳ על מסכת שבת דף ז׳ כותב עליו רבנו חיים בן עטר: שרוח הקודש הופיעה בבית מדרשו, ונפשי קשורה בנפשו. גם מרן החיד״א בסיפרו שם הגדולים׳ משבח את הרב המשבי״ר על שהיה מעמיק גדול. כתב את הספרים ראש משבי״ר על הש״ס, שו׳׳ת דברי משה, כנף רננים עה״ת, נפטר א׳ חשון בשנת תצ״א (1731).

המלאך רפאל/המלאך ממקנס

רבי רפאל: שרבנו הוא דור שישי אליו, היה ראש הרבנים במקנס. נולד לאביו הדיין הגדול רבי מרדכי המכונה המרבי״ץ בשנת תקז׳ (1747 ), (המרבי״ץ = בר״ת הרב מרדכי בירדוגו ישמרהו צורו). מקטנותו נתחנך על ברכי גדולי התורה של דורו משך שנים רבות, שכלו הבהיר והחריף, הרצון והשקידה העצומה שלו עזרו לו לשאוב ממעינות החכמה בידיים רחבות, ולהשיג מה שלא השיגו חכמים שהיו לפניו ולאחריו, מעלות אלו שהיו אצלו לחטיבה אחת, הם שיצרו את אישיותו המגוונת והמושלמת.

בגיל שלושים נתמנה לרב העיר, והתחיל לענות לשאלות שהופנו אליו מכל קצוי המדינה, תשובותיו קצרות אך חדות ומרשימות. וסמכותו היתה מקובלת על כל חכמי העיר, השתתף בהרבה תקנות, ותקנותיו והכרעותיו עדיין בתוקף עד ימינו. גם ראש רבני המערב רבה הראשי הראשון של מרוקו רבי רפאל אנקווה כותב: שקבלו תקנותיו של ר״ב בכל ארצות המערב כי ר״ב הודו. (ר׳׳ב בראשי תיבות רבי בירדוגו, או רפאל בירדוגו)

גם בשו"ת שמש ומגן ח״ג/קלד׳ כותב רבנו ״עוד זאת ידוע שכל הרבנים היו מתייחסים לפסקיו של המלאך רבי רפאל כהלכה למשה מסיני״.

מראהו הטיל על כל רואיו מעין אימה, אימה הנובעת מאישיותו של גדול, אימה המעורבת בקסם ובהערכה. אופיו העז ניכר מבין שורות ספריו, תמיד הוא מדבר בתקיפות של גדול. תשובותיו מסוגננות בסגנון צח וברור, הוא היה גם המורה והמוכיח שלא פחד מאיש, ולא חזר בדיבורו, והכל ברכות ובענוה. היה לסמל לאנשי דורו. גם למורי ההוראה היה מוכיח, וגם את הדרשנים ומחברי הספרים שהיו נוטים מן הפשט, והיו מבארים רק על דרך הדרוש והרמז, יצא נגדם, והירבה לומר להם: שוטטו נא בכל ספרי הראשונים אשר המה לנו לעינים, וגם לאחרונים שלאחריהם, כהמהרש״א, המהר׳׳ם, והאלשי״ך, ועוד, שתמיד חפשו לבאר בדרך הקרובה יותר לפשט.

ביצירתו של רבי רפאל מקיף הוא את כל מבואות התורה, לא הניח דבר שלא תרם בו את תרומתו, חיבוריו הם: ספר ׳שרביט הזהב׳ באורים על מסכתות רבות בש״ס, שו״ת משפטים ישרים על ד׳ חלקי השו״ע, ופירוש על ד׳ חלקי השו׳׳ע הנקרא תורות אמת, רב פנינים ־ דרשות, משמחי לב על התנ׳׳ך, פירוש שלל רב על הגדה של פסח, מי מנוחות שני חלקים על התורה, קיצור תקנות רבני קסטילייא בתוספת מקורות וביאורים, שירי לימוד ותוכחה, כל אלו יצאו לאור. ומלבד אלו כתב רבי רפאל ספר על אגדות הש״ס הנקרא רקח מרקחת, שנמצא בכ״י(הכתבים נמצאים אצל הגאון רבי אברהם עמאר שליט׳׳א מראשי ישיבת אור ברוך – ירושלים) הספר רקח מרקחת היה בשימוש תדיר אצל רבי ידידיה טולידאנו זצ׳׳ל, שהיה בזמנו ראש ישיבה במקנס. וספר באורים על רש׳׳י

והרא״ם הנקרא מענה לשון, אמנם לספר זה לא זכה דורנו זה לאורם, ונעלם מאיתנו, אמנם בשנים עברו היה כתב הספר הזה לעזר גדול ללומדי התורה ובפרט למלמדים שבעיר מקנס. (מתוך דברי הגאון רבי רפאל אלכרייף שליט׳׳א בפתח הספר שרביט הזהב). ומלבד זה שכל הספרים הנזכרים כל אחד מהם הוא עב כרס, כתב עוד חידושים על מסכת חולין שהיו בשימוש אצל הרב שר שלום משאש זצ״ל, וחדושים על מסכת מנחות, ושניהם נעלמו מאתנו. (מדברי רבנו, שם)

גם הגאון רבי יוסף משאש זצ״ל מספר בפתח הס׳ שרביט הזהב: ואלו דבריו ׳אזכרה ימים מקדם בהיותי בחור ישיבה אצל אדמו״ר כמוהר׳׳ר חיים בירדוגו זצ׳׳ל, בכל יום כשסיים את הסבריו בסוגיא, היה אומר הבו הבו לי את ספר שרביט הזהב, שכל דבריו קצרי אומר, ומלאים תוכן.

. מצבי חולי ועוני גמור וטרדות גדולות לא הניאו אותו מהתמסרותו לתורה, עד לגבול היכולת ללימוד התורה ולהפקת חידושיה, כמו כן בגלל עוניו למד תורה לאור הלבנה, וכפי שכתב בחי׳ לחולין דף ט׳, ובחי׳ למס׳ שבת דף לב׳ ״חידושים אלו כתבתי מתוך הטירוף, ויוקר השערים ומתוך חוסר כל״

יראת ה׳ טהורה

בספר מלכי רבנן עמוד קו׳ מספר שרבי רפאל היה מתמיד עצום, לילה כיום יאיר כחשיכה כאורה. והיה קושר שערותיו בכל לילה, ואת רגליו היה מניחם בגיגית מים קרים כדי שימנע מלהתנמנם. וקברוהו בארון עץ עפ״י בקשתו, מאחר שהעיד על עצמו ביום מיטתו שנזהר כל ימיו בכל הקשור לעניני קדושה, וכידוע ללומדים בחכמת הקבלה, שקבורה בארון עץ זכאים בה רק קדושי עליון. וגם לאחר שנה שהוציאו את קברו עפ״י מעשה שהיה בפקודת המלך, תכריכיו היו עדיין נקיים ולבנים, ופניו היו זוהרים כזוהר החמה.

וכך כתבו הרבנים בהקדמה לספרו ״משפטים ישרים״ שרבי רפאל ישב לחוף ים התלמוד הבבלי והירושלמי, ספרא וספרי, תוספתא ומתניתא, הלכתא גברתא, וכבר יצאו מוניטין שלו בכל ערי המערב קרובים ורחוקים, כולם ענו אחריו מקודש מקודש.

 

אתם כאן: דף הבית מאמרים רבני מרוקו סידנא פאר בקודש רבי שלום משאש זצ"ל-אורה של ירושלים