מקובלו דרעה
רחל אליאור
א. מבוא
ממחציתה השנייה של המאה ה-16 ואילך נמצא במקורות שונים בארץ-ישראל
ובצפון-אפריקה עדויות על 'מקובלי דרעא' , 'חכמי דרעה' , 'מקובלי דרעה הקדמונים' ,
'מנהג מקובלי דרעה' וכיוצא באלה צירופים המצביעים על קיומו של חוג מקובלים
בעל מסורת ייחודית בדרעה שבמארוקו. בחינה מפורטת של מסורות אלה מעלה ,
שמדובר ככל הנראה בשתי קבוצות: האחת - מזוהה מבחינה היסטורית, בת המאה
ה-16 ; והשנייה - אנונימית, הקדומה לה בזמן.
שלושה מאפיינים בולטים מצויים במסורות אלה :
)א( זיקה כין דרעה וחכמיה להתגלות הזוהר .
)ב( הדגשת העתיקות והקדמות של המסורות המובאות משם מקובלי דרעה .
)ג( צביון ייחודי למסורות המובאות משם מקובלי דרעה בני המאה ה-6 % : הכסורות
הקשורות בשמם מתאפיינות בזיקה לכוחות אוקולטיים, בידיעה על-חושית, בראיית
עתידות, בגילוי אליהו , בהשגת רוח הקודש וחישובי קץ .
בטרם אדון באישוש ההיסטורי של מסורות אלה ובבירורים הכרוכים כמקום
וביושביו , אעיר כי ביטויים הכורכים חוגים קבליים עם איזור גיאוגראפי מסוים אינם
נפוצים בתקופה זו . אף כמקומות שהם מרכזים ללימודי קבלה במאה ה-16 , איננו
מוצאים בדרך-כלל מסורות משם חכמיהם, נוסח מקובלי-אדריאנופול, או מקובלי
מאנטובה, שכן אקסקלוסיביות גיאוגראפית לא היה בה טעם בעולם שאחרי גירוש
ספרד, אשר סימן-ההיכר המובהק בו היה אי-היציבות והעדר הרציפות . לפיכך, יש
אפשרות להסיק מהצירוף 'מקובלי דרעה' , כי נמצאו חוגי מקובלים במגרב בשלהי
המאה ה-15 ולאורך המאה ה-16 שלא היו שרויים בטווח השפעתם המיידית של גולי
ספרד, אלא גיבשו ושמרו מסורת קבלית שקדמה להשפעה הדומינאנטית של מקובלי
דור הגירוש שהגיעו למארוקו .
ב: . גילוי ד;זודןר בדרעדל
בשנות הארבעים של המאה ה-6 % מביא ר' משה קורדובירו ב'אור יקר' , פירושו המקיף
על הזוהר והתקונים, ן סקירה רבת עניין על משמעות התגלות הזוהר בהקשר המשיחי.
1 עיין : בן-שלמה, עמ' 9-10 ; יונה, עמ' 15 , בערך אור יקר; חיד"א, ?D, ערך אוריקר;זק, עמ' 164 ,
הערה 4.מקובלי דרעה ן 37
הוא מביא בסוף דבריו מסורות שונות בדבר גילוי הזוהר, שחלקן נתפרסמו באורח
מקוטע ומשובש ב'אור החמה' לר' אברהם אזולאי .2 כותב הרמ"ק :
וכן היה במציאות גילוייו נס ופלא שאין מי שידע אודות גלוייו ויש בזה דרכים
רבים . יש מי שאומר שמצאו ישמעאלי עובד אדמה במערה במירון ומכרו
לבשמים ורוכלים לכרוך התבלים , ומצאו חכם אחד מתושבי דרעא בארץ
ישראל בעיר צפת תוב"ב מפוזר ומפורד וקרוע וקבצו וטרח כמה טרחות . . .
והלך על כל חנויות הרוכלים מוכרי בשמים ותבלים וקנה מהם כל מה שנשאר
בידם שמכר להם עובד אדמה ישמעאלי שמצאו במערה, והעתיקו ונמצא בו
חסרונות הרבה מזה שנאבד וכלה ונקרע ונפזר ואין בזה הכרח ולא ראיה . רק
שמצינו שבארץ דרעא במדינות המערב היה עיקר מציאות הספר
ומשם נתפשט אלינו וכבר חקרו על העניין בימים קדמונים בידי הר' משה די
ליאון ובימי ר' שמואל דמן עכו בעל ספר מאירת עינים ככתוב בספר מעשה
החסידים אשר לי . 3
דבריו המאלפים של קורדובירו , המעידים על ההתלבטויות בשאלת מוצא ספר הזוהר
ומקורו , מלמדים על הקשר הכפול שהיה רווח במסורת צפת בין דרעה ובין הזוהר . הם
כוללים מצד אחד סיפור אגדי על מציאתו בידי 'חכם אחד מתושבי דרעא בארץ ישראל
בעיר צפת' , ומצד אחר השקפה מקובלת, שלפיה 'מצינו שבארץ דרעא . . . היה עיקר
מציאות הספר ומשם נתפשט אלינו' . הדברים מתייחסים למקום הימצאו וגילויו של
הספר בשלהי המאה ה- 13 וראשית המאה ה-14 , ולא למקום חיבורו . שכן . המסורת
הקבלית מייחסת כידוע את חיבור הזוהר לרשב"י וקובעת את גניזתו לפרק-זמן ארוך
ואת גילויו 'בדור אחרון' , מבלי לציין את מקום הגילוי . יתכן שלפני קורדובירו עמד
ספר דברי-הימים של ר' יצחק דמן עכו בנוסחו השלם , שלא הגיע לידינו, ושמא משם
נטל את מסורת השיוך לדרעה . שכן הוא מציין בסוף דבריו ב'אור יקר' , אחר איזכורה
של דרעה , שר' יצחק )שמואל( מעכו כבר חקר על אודות מציאות הזוהר וסיומם של
דבריו , שאינו מצוי בידינו כיום אך היה לנגד עיני רמ"ק בספר מעשה החסידים, מלמד,
שהתחקותו של ר' יצחק על מוצא הזוהר ומקום התפשטותו לא נסתיימו בספרד.4 ר'
יצחק הגיע בנדודיו לצפון-אפריקה ולסביבות דרעה, 5 ואולי יש מקום להניח שאכן
2 עיין : שלום, ספור, עמ' 166 ; תשבי , הזוהר, ח"א, עמ' 34 ; זק עמ' 175 , הערה 41. השוה: שלום,
כתבי-יד, עמ' 49.
3 תיקוני הזוהר, עם פירוש אור יקר, כרך ב, עמ' קד. ההדגשות במובאה הן שלי, וכך כל
ההדגשות במובאות שבמאמר זה . על דברי ר' יצחק דמן עכו, בעל 'מאירת-עיניים' בחקירת
מוצא הזוהר - עיין : תשבי, הזוהר, עמ' 33-28. שמואל הוא שם אביו של ר' יצחק, וצ"ל ר'
יצחק בן שמואל מעכו, ואין ספק שהכוונה לדברי בעל 'מאירת עיניים'.
4 עיין : זכות, עמ' 89-88 ; שלום, רמד"ל ; תשבי, הזוהר, א, עמ' 33-28. לפני כל המחברים הנזכרים
לא עמדו דברי רמ"ק ב'אור יקר', שהיו ספונים בכתב-יד מודנה, עד לפני שנים ספורות.
5 תודתי נתונה לד"ר עמוס גולדרייך, שהודיעני כי מצא במחקריו על אודות ר' יצחק מעכו, שאכן38 ן רחל אליאור
ראה שם כתבי-יד של הזוהר, וציין זאת בספר דברי הימים שעמד לפני קורדובירו .
משתי המסורות המובאות אצל קורדובירו עולה , שרווחו ידיעות על קשר רצוף בין
דרעה לארץ-ישראל מתקופת גילוי הזוהר ואילך, ושהגירסה בדבר 'עיקר' מציאות ספר
הזוהר בדרעה היתה . מקובלת בצפת .
מסורות נוספות על מקובלים קדמונים ועל ספרי קבלה קדומים ידועות לנו מכתבי-
יך מגרביים מן המאה ה-16 ומהעתקיהם המאוחרים . בכתב-יד אנונימי מן המאה ה-16 ,
שחובר בצפון-אפריקה )כתב-יד ששון 921( , נאמר בראשיתו : 'מודעת זאת בכל הארץ
מודעה רבא להודיע ולהודע איך ספר זה הוא לאחד קדוש מדבר ממקובלי דרעא
הקדמונים זצ " ל' . 6 כתב-היד הוא פירוש על התפילות . הכולל מובאות רבות מן ספר
הזוהר ומסורות רבות מן הקבלה במאות ה- 13 וה-14 , ולהלן נדון בפירוט בתוכנו
ואיפיוניו . לפי שעה אציין , כי מובאות בשם 'מקובלי דרעא הקדמונים' או 'ס' קדמון
כ"י משם מקובלי דרעא' מצויות אף בכ"י ששון 919, בכ"י ניו-יורק בית-המדרש
לרבנים 1805 , ובכ"י ניו-יורק בית המדרש לרבנים 1869 .
כל המסורות האלה , שידונו בפירוט להלן , מתייחסות ככל הנראה למקובלים שחיו
קודם המאה ה-16 ותיארוכן כרוך בבעיות הביבליוגראפיה הקבלית והפסאודואפיגרא-
פיה שבה , ואין להחליפן עם העדויות המתייחסות למקובלי דרעה מן המאה ה-16 ,
שבהן נדון בסעיף הבא.
ג. ייצודו עול המרכז הקבלי בדרעה במאה הט"ו
במחקר הקבלה צוינה בקצרה העובדה , שדרעה אשר במערב הפנימי היתה מרכז קבלי
חשוב באמצע המאה ה-16 . ואכן עדויות בדפוס ובכתבי-יד מעלות, שבתקופה זו
התנהלה פעילות קבלית אינטנסיבית באזור זה . בדרעה הועתקו כתבי-יד קבליים ,
נתחברו ספרים בתורת הצירוף ובקבלת הצירופים ,7 נערכו אנתולוגיות קבליות
היה בצפון-אפריקה והגיע עד איפראן )על מקומה וסמיכותה לאזור - עיין : הירשברג, ארץ,
עמ' 168 ומפה בעמ' 171 ; טולידאנו, נר, עמ' 219 ,95 ,5(. ספרושל ר' יצחק 'אוצר החיים' נתחבר
כנראה בצפון-אפריקה. וראה תלונתושם על הגייתם המשובשת של הברברים העלגים )שבט בני
אילג ? מקום בשם איליג הוא סמוך לאיפראן- עיין : שם, המפה בעמ' 171(, שודאי אין לה
משמעות מחוץ לצפון-אפריקה. כמעט כל כתבי-היד של כתביו המאוחרים של ר' יצחק מקדרם
בצפון-אפריקה - עיין : גולדרייך, עמ' שסח.
6 על כ"י ששון 921 - עיין : אהל דוד, עמ' 894 ; שלום, אהל, עמ' 171-170 ; וראה להלן, בהרחבה
בפרק על כתבי-היד, על 'פירוש התפילות לאחד ממקובלי דרעה הקדמונים'.
7 על דרעה כמרכז קבלי- עיין : טולידאנו, נר, עמ' 109 ; שלום, קבלה, עמ' 69. על העתקת כת"י
קבליים - בשנת שכ"ח הועתק בדרעה ספרושל ר' יוסף ג'יקטיליה, 'שערי צדק' )כ"י קמברידג'
1521 , תצלומו בביה"ס הלאומי, ס' 17458(, בקולופון של 'שערי צדק' כתב המעתיק : 'ותשלם כל
המלאכה פה כפר מוגיתא היושבים על נהר דרעה בששי בשבת כגיום לחדש שבט שנת השכ"ח
ליצירה ע"י צעיר התלמידים אשר . . . נקרא אברהם בר מסעוד אסקירא' . בסיום כה"י כתב
'תם ונשלם בעזר בורא עולם והסופר לא יזק לא היום ולא לעולם עדשיעלה חמור בסולם שיעקב
אבינו חלם'. בתקופה זו לערך הועתק בדרעה גם 'ספרשערי אורה' )כ"י הרב קוק 1386 , תצלומומקובלי דרעה ן 39
ופירושים על התפילותי ונתגבשו חוגי מקובלים בעלי ייחוד. כתבי-היד שהגיעו לידינו
מתקופה זו מלמדים על היווצרותה של ספרות המשמרת מסורות קבליות חשובות מן
המאות ה- 13 וה-14 מחד גיסא ומגבשת דפוסים קבליים שאינם ידועים לנו ממקורות
מקבילים מאידך גיסא . העדויות בדפוס ובכתבי-יד שהגיעו עדינו מלמדות, שלמקובלי
דרעה יוחס צביון ייחודי ומעלה דתית ורוחנית יוצאת דופן . עדות מאמצע המאה ה-16 ,
המתייחסת לחכמי דרעה בני אותו זמן , היא עדותושל ר' אברהם גאלאנטי ב'ירח יקר' ,
המובאת ב'זהרי חמה' לר' אברהם אזולאי . עדות זו דנה במשמעות מנהגים הרווחים
במגרב, על-פי פירושם של חכמי דרעה . שם נאמר : 'ושמעתי משם חכמי דרעא
שלכך בכל ארצות המערב מנשקים האצבע יותר משאר האצבעות לפי שהוא כנגד
תיבת הויה' . 9
האנונימיות ולשון ההכללה בהתייחסות לחכמי דרעה מתחלפות בשנות השבעים
בהתייחסויות ספציפיות . בדברי ר' חיים ויטאל ב'ספר החזיונות' נזכרים ר' מסעוד כהן ,
שבא מן דרעא, ואברהם אבשלום, שישב שם :
שנת לד ]של"ד[ בא הר' מסעוד כהן 0ן מן דרע"א אל צפת וסיפר לי כי בצאתו
משם הלך להפטר מן חכם גדול יודע עתידות הר' אברהם אבשלום ין ואמר
לו : לחיים ולשלום . ואמר לו : פירוש הדברים הם : שיבא אצלי, אני חיים , ויתן
בביה"ס הלאומי, ס' 20892( כמצוין בהקדמה לכתה"י. על חיבורים בקבלת הצירופים, כגון
'מעינות חכמה' לר"מ בוזאגלו - ראה להלן.
8 כ"י ששון 921 )ראה הערה 6 לעיל(. דומה שפירוש התפילות על-פי הקבלה היה ז'אנר מקובל
במאה ה-16 בדרום המגרב. השווה: ס' היכל הקדש 'באר סדר תפילות כל השנה וסודן וכוונתן
ומה שתלוי בהם משאר המצות . . . מי שיחפוץ היותו בן מרומים ישכון . . . ישקוד על דלתי
חכמים . . . וירדוף אחר בעלי הקבלה . . .' הספר התחבר בשנת של"ה, בידי ר' משה בר מימון
אלבאז מעיר תארודאנת בעמק הסוס. לפי הקדמתו חיבר את הספר בכפר אקא שבחבל דרעה.
בעמ' ג בהקדמתו, המחבר מלקט את כל המקומות בספר הזוהר המתייחסים לתפילה, בצד
מקורות קבליים נוספים הדנים בעניין זה. הספר נדפס בידי "רקב ששפורטש באמסטרדאם תי"ג
- עיין : חיד"א שם, מערכת ספרים, אות ה, סעיף כה, בערך היכל קדש; והשווה: חלמיש ,
המקובלים , עמ' 233.
9 ראה : גאלנטי, דף קה : חיד"א, שם, אות א, סעיף אברהם גאלנטי ; מערכת ספרים, אות ז, סעיף
זהרי חמה ; תשבי, אזולאי, עמ' 259 הערה 11 , וכן עמ' 197 . תודתי נתונה לד"ר ברכה זק,
שהיפנתה תשומת לבי לדברי בעל 'ירח יקר'.
10 על ר' מסעוד הכהן מדרעה - עיין : ויטל, דף ה, סעיף ט ; גלים, עמ' רעג; טולידאנו, נר, עמ' 109
ועמ' 112 הערה 20 ; שלום, שטר, עמ' 138 ; חלמיש, המקובלים, עמ' 222-221 ; אסף , אגרת, עמ'
קבה-קבו ; בניהו, תולדות, עמ' 72 ; תמר, האר"י, דף קער הערה 25. במקורות ובציונים
הביבליוגראפיים לעיתים קיים בלבול בין מסעוד מדרעה, מסעוד אזולאי, מסעוד המערבי,
מסעוד מצליח בן גואשוש ומסעוד סגי נהור. ר' מסעוד דנן הוא הידוע כמסעוד הכהן, מסעוד
מדרעה, או ר' מסעוד המערבי, בעוד שבני משפחת אזולאי אינם כוהנים. לפיכך יש לפחות שני
רבי מסעוד, שהגיעו מצפון-אפריקה לצפת במאה ה-16 . ועיין : קונפורטי, דף מ ע"ב; בן-נאיים,
דף פג ע"ב; חיד"א, שם, בערכו.
11 בדפוסים אחרים של ס' החזיונות שמו מכר כאברהם שלום - וראה: טולידאנו, נר, עמ' 109 ;
בן-נאיים )דף יב ע"ב( קורא לו אברהם שלם.40 ן רחל אליאור
לי שלום משמו. ונתן לו כל הסימנין אשר בי, ושהייתי בחור אחד דר בצפת .
ואמר לו : אמור לו משמי כי הוא משיח בן יוסף וילך לירושלים וישכון בה . . .
ואחר שנה ראשונה תחל רוח ה' לפעמו . . . וימלוך עליהם וילמדם תורה . ואחר
כך אני אלך שם ואני אהיה משיח בן דוד והוא יהיה משיח בן יוסף משנה
שלו . . .ט
חכמי דרעה הנזכרים וחכמים אחרים המצוינים במקומות נוספים ב'ספר החזיונות'
קשורים כולם בחזיונותיו המשיחיים של ר' חיים ויטל, בפראקטיקות אוקולטיות
שונות נוסח 'שאלה בהקיץ' והגדת עתידות, ובהשגה מיסטית נוסח 'גילוי אליהו'
והשגת 'רוח הקודש' .3ן חיד"א ציין , שב'ספר החזיונות' השלם שהיה לנגד עיניו נזכר,
כי 'חיים ממערב הפנימי מעיר דרעא כתב בספר החזיונות שהיה נגלה אליו
אליהו זכור לטוב והיה יודע עתידות והיה שולח שלומות למהרח"ו זצ"ל ומחזק
לבו' ." איפיון דומה של גילוי-אליהו למקובל נוסף ממקובלי דרעה מצויין אצל חיד"א
בערך מעיינות חכמה : 'חיבר חכם חסיד מהר"ר מרדכי מעיר דרעא בקבלה והיה
נגלה אליו אליהו הנביא זכור לטוב ונגנז הספר' .5ן
לאורן של מובאות אלה , דברי י"מ טולידאנו ב'נר המערב' על מקובלי דרעה עולים
12 עיין : ויטל, עמ' ה, והערותיו של בן-מנחם שם. להקשר המשיחי של הדברים - ראה : תמר,
חלומותיו, עמ' 229-211 ; תמר, מחקרים, עמ' 120 ; ועיין בניהו, תולדות, עמ' 258.
13 עיין : ויטל, סעיף י, יא, ועמ' רגז. לעניינם של מושגים אלה - עיין : שלום, פרובאנס, עמ' 64-59.
להקשרם במאה ה-16 - ראה: ורבלובסקי. מעניינת הערתושל משה ב"ר יצחק אדרעי בהקדמה
לספר 'שפה ברורה' : 'אנכי הצעיר מילדי העברים אשר במערב הפנימי מרויקוס יע"א עיר של
חכמים ומקובלים עצומים אשר נגלה להם אליהו ז"ל כמה פעמים'- ראה: טולידאנו, שריד,
עמ' 79 ; חלמיש, המקובלים, עמ' 223.
14 חיד"א, שם, אות ח, סעיף לח. ועיין : ויטל, עמ' סו, על ר' חיים המוגרבי שנגלה לרח"ו בחלומו ;
מלכי רבנן, דף לו ע"ב. עוד ראה: מיכל, עמ' 376, ערך חיים מעיר דרעא.
15 על 'מעינות החכמה'- ראה: חיד"א, מערכת ספרים, אות מ סעיף קעו. חרף דברי חיד"א
שהספר נגנז, כתב-היד מצוי בידינו בכמה וכמה עותקים : כתב-יד קופנהאגן 195 )גולדשמידט 3(
)תצלומו בביה"ס הלאומי, ס' 5521(, כתב-יד הרב קוק )ספריית יהודה, אוסף כתבי-היד 372(
1386 )סימן תצלומו בביה"ס 20892( וכתב-יד בניהו, אוסף פרטי. וראה: טולידאנו, המלכות,
הקדמה ; בן-נאיים, כבוד מלכים, עמ' יד. על ר' מרדכי מדרעה, הוא ר' מרדכי בוזאגלו בעל
'מעינות החכמה'- עיק: טולידאנו, נר, עמ' 109 ; בן-נאיים, פו ע"ב-פז ע"א. איני יודעתעל מה
מיוסדת קביעתם של טולידאנו ובן-נאיים בדבר עלייתו לארץ וישיבתו בצפת. אין הדבר עולה
מכתבי-היד הידועים לנו ומן המסורות הצפתיות הנדפסות. עוד ראה : חלמיש, המקובלים, עמ'
222; שלום, יודאיקה, עמ' 542. שלום וחלמיש חוזרים על הקישור המוטעה שהציע בן-נאיים
ב'מלכי רבנן' בין 'פירוש התפילות לאחד ממקובלי דרעא הקדמונים' ובין ר' מרדכי מדרעה.
אולם ר' מרדכי כוזאגלו הוא מחברו של 'מעינות החכמה' ולא עורכו של פירוש התפילות )כ"י
ששון 921(. וראה גם להלן. בכתובתה של בת משפחתבתאגלו, שהיתה לנגד עיניי, מצוין כמנהג
המערב ייחוסה של הכלה ופירוט שמות בני משפחתה לדורותיהם עד אחד-עשר דורות, ובסוף
הרשימה נאמר: 'הרב הגדול והמופלג עמוד הימני פטיש החזק המקובל האלוהי שהיה נגלה
אליהו ז" ל בכל שעה כמוהה"ר מרדכי זצוקלה"ה בעל מעינות החכמה המכונה
אבוזאגלו'. אני אסירת תודה למרת מסעודא-גלדים פימיינטה לבית אבתאגלו ולמר יצחק
פימיינטה על שהעמידו לרשותי את תצלום נוסח הכתובה.מקובלי דרעה ן 41
בקנה אחד עם מסורות בנות התקופה ומקבילותיהן בכתבי-יד ובדפוס. אלא שיש
להסתייג מקביעתו בדבר בואה של קבוצת מקובלים מדרעה לצפת, שכן חל ערבוב
בדבריו בין המקובלים שנותרו בדרעה ובין אלה שהגיעו לצפת הנזכרים במקורות
הצפתיים בני התקופה . ואלה דבריו :
בימים ההם נקבצו ובאו שם בצפת קבוצה של חכמים מקובלים ובעלי רזין מנגב
מארוקו מחבל דרעא )בציעת( שבה מצאה אז חכמת הקבלה קן לה, ורבים גם
התפארו כי נגלה להם אליהו וכי ידעו לספר עתידות , מהמזכרנוכברשם
האיש מסעוד מצליח בן גואשוש חוזה עתידות , וכן חיו עוד שם החכמים האלה,
רבי מסעוד הכהן , שאולי הוא בעצמו מסעוד מצליח הנזכר, ורבי מסעוד זה יחד
עם תלמיד חכם אחד באו בשנת של"ז 6י לצפת ויספרו עוד על 'חכם אחד גדול
הדור ויודע עתידות ושמו רבי אברהם שלום בדרעא' , גם רבי חיים מדרעא ורבי
מרדכי מדרעא, שניהם היו עוד ידועים אז למגידי עתידות ושנגלה להם אליהו ,
וכל אלו יצאו כנראה בזמן אחד ויתישבו בצפת , והאחרון רבי מרדכי חיבר ספר
מעיינות חכמה ונגנז. שם בצפת התודעו החכמים המקובלים האלה לרבי חיים
ויטל הנודע והוא סיפר כשבחם ."
כאמור, דברי טולידאנו על מציאותם של מקובלים בדרעה במאה ה-16 מאוששים
ממקורות שונים , אלא שדבריו בדבר בואם של חלק ממקובלים אלה לצפת, אותם
שאינם נזכרים כ'ספר החזיונות' לרח"ו , אינם עולים מן המקורות הידועים לנו.
שתי שאלות עולות מן העדויות המצויות בידינו : האחת היא מה היחס בין מקובלי
דרעה במאה ה-16 - הן אלה שהגיעו לצפת והן אלה שנותרו במגרב - ובין אותן
מסורות בדבר מציאות ספר הזוהר בדרעה ו'מקובלי דרעא הקדמונים' ; והשנייה היא
איזו מידה של אישוש היסטורי בכתובים ניתן למצוא למסורות קבליות משמם ,
ולפשרו של ייחודם כבעלי רוח-הקדש , גילוי אליהו וכיו"ב .
16 על מסעוד מצליח בן גואשוש - ראה : טולידאנו, נר, עמ' 91 . יוסף הכהן, בעל 'ספר דברי
הימים', ששמע על השריפים אחמד אל אערב ומוחמד אל מהדי, ממשפחת מוחמד הנביאשישבו
בדרעה, מוסיף כי איש יהודי ניבא לשריף מוחמד את גדולת השושלת השריפית שתקום ממנו,
וכנראה הכוונה למסעוד בן גואשוש הנ"ל - ראה : הכהן , יוסף, ח"ב, קלד ע"ב ; הירשברג,
תולדות, עמ' 316 ; והשווה: סלושץ, עיונים, עמ' 151 . אליבא דויטל עלה גואשושלארץ-ישראל
בשנת של"ד.
17 טולידאנו, נר, עמ' 109 , הערות סו-סז. יצוין, כי במאה ה-16 היתה תנועת עלייה ניכרתמן המגרב
אל ארץ-ישראל, וידועה קהילת המערבים בצפת בתקופה זו- השווה: בן סוסאן , תיקון, דף
סא, דף ע ע"א ; גם בספר החזיונות לרח"ו וברשימות תלמידי האר"י בשער הגלגולים ניכר
חותמם של עולי המגרב. ודאי גם צמיחת המרכז הקבלי בצפת השפיעה על התגברות העלייה.
)ראה גם מאמרו של אברהם דוד בחוכרת זו- המע'(.42 ן רחל אליאור
ד . לתולדות היהודים בהרעה
דרעה , דרעא , או דרע , הוא שמו של עמק פורה בדרום מארוקו ,8ן אחד מנאות המידבר
שבאזורים הגובלים בצחרה מעבר להרי האנטי-אטלאס . באזור זה חיו יהודים במשך
תקופה ארוכה , שראשיתה אינה ידועה . במחקר יהדות המגרב מקובלת ההנחה,
שהישוב היהודי בדרעה הוא עתיק יומין ובאזורי תאפילאלת ואשדות הדרעה נמצאו
יהודים משנים קדמוניות . יש הגורסים , שתהליך היווצרותה של הקהילה היהודית
הברברית התרחש בתקופה שבין תום השלטון הרומי ובין הכיבוש הערבי , ויש מסורות
המקדימות זאת עוד יותר, מכל מקום יהודי המגרב ראו בעמק הדרעה את 'ערש
הממלכה היהודית' בימי-הביניים המוקדמים , ומסורת זו זכתה לבירורים נרחבים
בספרות המחקר. קהילות יהודיות קדומות בדרום המגרב בכלל ובדרעה בפרט היו
קיימות אפוא בזיכרון ההיסטורי הקולקטיבי של יהודי מארוקו , וקרוב לודאי שהצירוף
'מקובלי דרעא הקדמונים' הרווח בכתבי-היד, כנזכר לעיל, היה אפשרי מלכתחילה
בשל מסורות אלה , שידעו על ישוב יהודי קדום בעמק הדרעה ועל רציפות קיומה של
קהילה יהודית באיזור זה במשך מאות שנים .9י
בתעודות מן הגניזה שנדונו בשנים האחרונות כלולות ידיעות רבות על סחר של
היהודים בדרום המגרב בין המאות ה-9 וה- 11 . דרעה היתה אחד ממרכזי הסחר
הטראנס-צחרי והיתה בה קהילה יהודית בתקופה זו . היהודים החזיקו בחלק ניכר
מהסחר שבין נאות-המידבר בצפון הצחרה )דרעה( ובין החוף הצפון-אפריקאי
ומצרים . הגיאוגראף הערבי יאקוט )1229-1179 ( ציין , כי רוב הסוחרים בעמק הדרעה
בשנות 1220- 1200 היו יהודים . ממקורות אחרים אנו יודעים על ישוב יהודי בדרעה
18 יש תעתיקים שונים לשם המקום. המשורר משה דרעי )ראה עליו, להלן , הערה 23( במאה ה-12
חורז את השם ומאייתו : 'וגר אני ותושב שם, ואם באמת - הורי ושרשי במערב, כמו אזרח
בארעא הם בדרעא במלכות פס'- ועיין פינסקר, עמ' מז. כך גם כותב ן' עזרא 'וסות אקרעה
עלי דרעה'- ראה הערה 25 להלן. על דרעה - ראה: טולידאנו, נר, עמ' 13 , ובמפתח בערך
דרעא, וואד א-דרעה ; הירשברג, מארץ, עמ' 113- 105 ; הירשברג, תולדות, עמ' 266 , 104 ,91 -90 ;
הירשברג , ברברים, עמ' 321 ; קורקוס, יהודי, עמ' עה-עח ; קורקוס, מחקרים, מפתח, ערך דרעא.
אנציקלופדיה יודאיקה, כרך 6, עמ' 190 ; בזאנסנו, עמ' 186-184 ; קטלוג, עמ' 286, בערך דרע ;
הירשברג, המייחדים, עמ' 139 , הערה 18 .
דרעה נמנתה עם המרכזים החשובים של הסחר הטראנס-צחרי, שביניהם היו מרכזים יהודיים
גדולים, כמו : תאפיללאת, איפראן , תאהרת ועוד )ראה הערה 20 להלן(. אין אנו יודעים על מקום
הימצאו המדויק של הישוב דרעה. בימינו זהו שמו של נהר, אשר לאורך העמק שלחופיו היו
שורה ארוכה של כפרים, ובהם יהודים. עיר המחוז של עמק הדרעה היא תאמגרות. עיין : כפרים,
עמ' 181 , 178 , 127 ,95-94 . לתיאור של עמק הדרעה וכפריו- ראה : פינקרפלד, עמ' 98.
להיסטוריה של דרעה - עיין : לבציון והופקינס, לפי המפתח, עמ' 446, בערך eara.
19 עיין : אביטבול, הקדמה; השווה סקירתו הביקורתית של שוראקי, קורות, עמ' 67-37 ; וכן ד'
קורקוס, יהודי, עמ' עה-עז; הירשברג, תולדות, ח"ב, עמ' 27 ; הירשברג, מארץ , עמ' 110 ;
למחקר .231 ,224-221 ,91 ,35 ,31-28 ,26 ,20 , 13 'עמ ,נר ,טולידאנו ; 50 'עמ ,נפוצות ,סלולת
היסטורי-ארכיאולוגי בסוגיה זו- ראה : גאטפוסה, עמ' 66-39 ; מתיישבים, 2 בנוב' 1953 ;
מאזל, עמ' 141 -135 ; ז'ק-מנעה, עמ' 141 -140 ; קורקוס, יהודי, עמ' עה-עז; לארדו, עמ'
. 114- 110מקובלי דרעה ן 43
במאה ה- 11 , שכן מר דונש ממדינת דרעה נזכר בשו"ת הרי"פ ובני דרעה נוספים
נזכרים בתעודות מן המאה ה- 11 בגניזה .20
מן המאה ה-12 ישעדויות מגוונות המעידות עלשגשוגושל הישוב היהודי בדרעה.
המחבר האנונימי של כתאב אל איסתיבחאר כותב במאה ה-12 בלשון תלונה על
מעמדם של היהודים : 'אבל עתה הם הסוחרים שבכל המדינה המחזיקים בעושר בעיקר
בעיר פאס ובדרעא ואני עצמי ראיתי הרבה מהם שאומרים היו עליהם שהיה להם
עושר רב ועמדה מכובדת' . י2
איגרת תימן של הרמב"ם, המתייחסת למאורעות שהתרחשו בשנות העשרים של
המאה ה-12 מלמדת אף היא בעקיפין על ישוב יהודי בדרעה, שמנה תלמידי-חכמים
בתקופה זו . באיגרתו כותב הרמב"ם : 'כי לפני חמישים שנה כיום הזה או קרוב לכך בא
אדם חסיד ומעולה חכם מחכמי ישראל ושמו כמ"ר משה דרעי בא מדרעא אל ארץ אל
נדלם ללמוד תורה מפי ר' יוסף הלוי ן' מיגאש' .מ
אותה פריחה כלכלית ורוחנית23 של הישוב היהודי בדרעה הגיעה לקיצה במאבקים
שבין המורביטון למווחידון במאה ה-24. 12 בקינה הידועה של ר' אברהם ן' עזרא 'אה
עדויות על ישוב יהודי בנאות המדבר בצפון הצחרה, במאות ה-9 - ה- 11 - עיין : לבציון-
סג'למסה, עמ' 263-253. על חלקם של היהודים בסחר הטראנס-צחרי- ראה: הירשברג ,
היסטוריה, עמ' 138 ; השווה: לב ציון, סג'למסה, עמ' 260-259. במאות ה- 11 - ה-13 חלה
ירידה בחלקם של היהודים בסחר זה, אף שחלק ממנו היה בידם, וזאת כתוצאה מרדיפות וגזירות
בימי המורביטון והמווחידון. דרעה נמנתה עם מרכזי הסחר הזה עד גילוי אמריקה.
ביבליוגראפיה מקיפה על יהודים בצפון הצחרה במאות 12-11 - ראה : לבדיון, סג'למאסה ;
ראה עוד : סלולת, נפוצות, עמ' 50. עדויות מהגניזה - ראה: רי"ף, עמ' 253, סימן תמג;
והשווה : יוסף ן' מיגאש, סימן מט. עיין הערת הרכבי לסימן תמג, עמ' 392. בסוף המאה ה- 11
חתם ר' אברהם בר' יעקב דרעי ראשון במעשה בית-דין של פוסטאט, וכן בעדות מסוף שנת
1103 . על יהודים בדרעה במאה ה- 11 - עיין : הירשברג, חולדות, עמ' 84. ראוי לצין ,
שהתנועות הדתיות החשובות במאות ה- 11 וה-12 , המוראביטון והמווחידון, מוצאן מקרב
הברברים בעמקי הדרעה והסוס בדרום המגרב.
קורקוס, יהודי , עמ' עז )הדברים מובאים בתרגומו(. על חיבור זה - עיין : לבציון, כיתאב, עמ'
217-201 ; המובאה בדבר עושרם של יהודי עמק הדרעה בשלהי המאה ה-12 - ראה : לבציון
והופקינס, עמ' 140 )בתרגום אנגלי( ; פאניאן , עמ' 166-165 )בתרגום צרפתי(.
איגרת תימן- ראה: פרימאן , עמ' 9, סימן ז; הלקין, אגרת, עמ' 103-99 ; הירשברג, תולדות, א,
עמ' 89-86, עמ' 348 הערה 44 ; עדותו של הרמב"ם מתייחסת לשנת 1122 , או 1127 . הוא הכיר
במצרים תלמידי-חכמים נוספים מדרעה - עיין : אסף, מקורות, עמ' 166-165 ; גוטהייל, עמ'
177-174 . אל ר' יוסף ן' מיגאש נהרו תלמידים ממארוקו, ומעריה הדרומיות דווקא, כגון
סג'למאסה ודרגנה - עיין : יוסף ן' מיגאש, עמ' 137 , 101 ,93 ; וראה: הירשברג, היסטוריה, עמ'
349 ; הירשברג, תולדות, עמ' 386 ,263.
באמצע המאה ה-12 הי במצרים המשורר הקראי הגדול משה בן אברהם דרעי, מדרעה - עיין
עליו : דוידסון, המשורר, עמ' 308-297 ; דוידסון, אוצר, ד, עמ' 447-445 ; פינסקר, עמ' מז;
הרכבי, עמ' 392 ; דוידסון, דיואן ; הלקין , אגרת, עמ' 101 ; הירשברג,תולדות, עמ' 266 הערה 87.
על משורר נוסף מדרעה, ר' משה בן אדונים מארץ דרעה- עיין : פינסקר, עמ' קה ; כהנא, דרעי.
על כיבושי המווחידון ויחסם לישוב היהודי- עןן : הירשברג, תולדות, עמ' 348 ,89 ; קורקוס,
האלמוחדון , עמ' 160-137 ; טולידאנו, נר, עמ' 38-31. למקורותעבריים על התקופה- השווה:
קורקוס, האלמוחדון, עמ' 139-138 ; הלקין, עמ' 110- 101 .44 ן רחל אליאור
ירד על ספרד רע מן השמים' , בנוסחה מן הגניזה שפירסם שירמן , מוקדשות כשלושים
שורות לקהילת דרעה :
איך נחרב/המערב/ורפו כל ידים/ואוי ירד/על ספרד/רע מן השמים/עיני עיני
יורדה מים/ימי רעה על דר
~
ה/אשר באו בתחילה ביום בא צר/חושך צר/עליה
ואבלה ולכד עיר/ ויעיר /חמתו על הקהילה/קהלת אל/ישראל/סגולת שוכן
מעלה/קהל ישרים/וכשרים/הוד תורה וגדולה/וחיש צדם/ ולכדם/ביום זעם
וחלחלה/ .25
עוד נזכרים בקינה זו ויכוחים דתיים ונסיונות השמד של המייחדים המוסלמים
ונמנים נסיונות קידוש-השם, רדיפות וטבח . במכתב משנת 1148 , שנמצא בגניזה . כתב
שלמה הכהן בפוסטאט , שקרוביו מאזור סג'למאסה נמלטו לדרעה ,26 שכן מכל ערי
המורביטון שהצטרפו למרד נותרו רק דרעה ומכנאס .
האלמווחידין החריבו את הקהילות היהודיות בדרעה ובתאפילאלת , וגורל היהודים
באזורים אלה היה לוט בערפל . יש היסטוריונים הגורסים , שכל הקהילות היהודיות
באזור הוכרחו להתאסלם, ורק עם ראשית שלטון השושלת המרינית בשלהי המאה
ה-13 חזרו המתאסלמיםהאנוסיםליהדותם ,27אולם טענהזו והיקף תלותה לא הוכחודי
הצורך, ויש מקום לסברה שנותר ישוב יהודי רצוף בדרום המגרב גם אחרי גזירות
המייחדים . כידוע, חקר ההיסטוריה של קהילות ישראל בדרום המגרב מתאפיין בחוסר
איזון בולט - מחד גיסא יש עיסוק רחב בראשית הנוכחות היהווית באזור ובתקופת
הפריחה של הישוב היהודי עד מחצית המאה ה-12 , ומאידך גיסא שוררת דממה מן
המאה ה-13 ואילך.28 אין בידינו מחקר היסטורי על אודות התקופה שבין חורבן
הקהילות בידי האלמווחידין, ששלטו בשנות 1146 ו-1269 , ובין בואם של גולי ספרד
ב-1391 וב-1492 ; גם עיקר המחקר על התקופה שלאחר הגירושים מתייחס לצפון
המגרב ומרכזו וכמעט אינו דן בדרומו. לפיכך, השאלה בדבר קיומו של ישוב יהודי
25 על הקינה - ראה: טולידאנו, עמ' 36-35 ; כהנא, קובץ, עמ' 143-140 , 132-131 ; 'וסות אקרעה/
עלי דרעה/ אשר לפנים נתפשה / וביום שבת ובן עם בת/ שפכו דמם כמים )עמ' 142 ( ; דוידסון ,
אוצר, 1301 ; אהל דוד, עמ' 905, כ"י ששון 931. הקינה בנוסח שירמן- ראה: וחירמן, קינות,
עמ' לא-לה ; ועיין : הירשברג, תולדות, א, עמ' 91-89 ; השווה: הירשברג, שקיעת, עמ' 43-42.
26 במכתב נאמר: 'מר יעקב . . . אחי אבי, ומר יהודה בר מר פרחון ואחיו והם כעת בדרעה, לאחר
שלקחו כל מה שהיה עמהם. ואין אנו יודעים לאחר מכן מה היה גורלם ולא נותרו בכל ארצות
המראבטים ליתר החאראגים מלבד דרעה ומכנסה'- ראה : טולידאנו, אגרת, עמ' 458-449 ;
אהל דוד, עמ' 396-394 ; הירשברג, מייחדים, עמ' 153-134 . לעניין התאמת התאריכים בין קינת
הראב"ע לבין מכתבו של ר' שלמה בן יהודה והמקורות הערביים - עיין : הירשברג, מייחדים,
עמ' 140 ; הירשברג, שקיעת, עמ' 43 )לעניין הסדר הכרונולוגי של רדיפות המייחדים( ;
הירשברג, מקומה, עמ' 112-107 .
27 ראה : קורקוס, יהודי, עמ' עו ; טולידאנו, נר, עמ' 38-32 ; הירשברג, מייחדים, עמ' 153-134 ;
וראה, לעומת זאת: סלושץ, נפוצות, עמ' 59-54 ; קורקוס, האלמוחדון, עמ' 160-137 ; קורקוס,
המרינים ; והשווה: שוראקי, קורות, עמ' 75.
28 עיין : נהון, עמ' מא-מב.מקובלי דרעה ן 45
רצוף באזור זה מל המאה ה-12 ואילד בעינה עומדת. בסג'למאסה )תאפילאלת(,שאינה
רחוקה מדרעה, היו יהודים במאה ה-13 , כפי שעולה מעדויות עקיפות ממקורות
מוסלמיים ונוצריים, ויתכן שניתן להקיש מכך אף על ישוב יהודי שהיה בדרעה
בתקופה זו . הגיאוגראף יאקוט כתב, כאמור, שבשנות 1220- 1200 רוב הסוחרים
שכדרעה היו יהודים, מכאן שנותרה קהילה יהודית מובחנת גם אחרי הגזירות , במאה
ה-13 . ידוע על ר' יצחק דרעישבא בשנת 1285 מדרעה לבארצלונה, ועובדה זו מאשרת
את קיום הזיקה והקשר בין דרעה לספרד בתקופה זו, קשר שראשיתו במאה ה- 11
וה-2 % . עוד ידוע שמושל המשורר יהודה בן שמואל בן דראע, שחי כנראה במאה ה-13
או בראשית המאה ה-29. 14
הירשברג ציין , שבמקורות שונים שוב נזכרים יהודים כדרעה החל מן המאה ה-16 ,
ואנו יכולים להוסיף בודאות שגם מן המאה ה-15 . אין כל סיבה להניח, כי אלה היו
מתיישבים חדשים , אלא קרובה יותר ההשערה שהיה בדרעה ישוב יהודי רצוף מורכב
מצאצאיהם של הנרדפים .30 ידועות אף עדויות ספורות, שייחוסן הכרונולוגי אינו ברור
כל צורכו , המתייחסות לישוב יהודי אחרי חורבן הקהילות בידי האלמווחידין , אולם
ניתוח התעודות מזמן בואם של מגורשי ספרד למארוקו מעלה בבירור את עובדת
קיומו של ישוב יהודי ותיק בדרום המגרב שתושביו אינם נמנים עם המגורשים .
יתכן שהעדות המאוחרת ביותר על אותה תקופה, שאין עליה כמעט שום ידיעה,
מצויה בקינה אנונימית ממחזור מנהג פאס שפירסם שירמן , ועיקרה מוקדש לכיבוש
אוראן בידי הספרדים ב-1509 . כדרכם של מקוננים מתחיל המשורר-המקונן בתיאורן
של גזירות קודמות וסוקר את רדיפות היהודים בספרד, פורטוגאל ומארוקו , שקדמו
לכיבוש אורגון . לאחר תיאור גזירות קנ"א ) 1391( . בא קטע המתייחס לרדיפות בדרום
המגרב : 'תחילה אנשי המערב . . ./הרגו יחד איש ואשה/ וחללו ספרי
תורה . , ./ואחריו בדרעה קם אויב/והרס כל בית התפילה/ וגם שמו עליהם חוקים
רעים וקשים בלי חמלה/' .ן3 אם אין הדברים מתייחסים לרדיפות האלמווחידין ואם
אנו רשאים לייחס רציפות היסטורית לתיאור הגזירות, הרי שהרס בתי-התפילה בדרעה
אירע אחרי שלהי המאה ה-14 , ומכאן שהיה שם ישוב יהודי בתקופה זו .
עם גירוש סביליה בשנת קנ"א ועם פתיחת החוף הצפון אפריקאי לקשר עם אירופה
29 עדויות ממקורות מוסלמיים ונוצריים - ראה: לבציון, סג'למאסה, עמ' 262 הערות 37-36, עמ'
263 ; דברי יאקוט - ראה : קורקוס, מחקרים, עמ' 321; על ר' יצחק דרעי- ראה: קורקוס,
מחקרים, עמ' 35 ; על יהודה בן שמואל בן דראע - ראה : חזן, עמ' קלח-קמ.
30 הירשברג, ארץ, עמ' 110 , עדויות על ישוב מן המאה ה-15 באזור זה יידונו להלן )סמוך להערות
.)74-73
% 3 ראה: וחירמן, עמ' סט; קינה אנונימית זו מצויה במחזור לפי מנהג פאס, ללא תאריך - ראה:
שטינשניידר, ליידן, עמ' 309-308, מס' 94 ; הירשברג, תולדות, עמ' 297-296. הירשברג מעיר
)בהערה 28(, שאולי הקינה מתייחסת לראשית המאה ה-16 , סוף תקופת שלטון בני מרק, אולם
הדברים מובאים בין תיאור רדיפות קנ"א )שורות 17- 13( לתיאור גירוש ספרד ופורטוגאל )שורות
35-26(, ולפיכך הם בין שנת 1391 ל-492 % , לאמור במאה ה-15 .46 ן רחל אליאור
במאה ה-14 וביסוס שלטונם של בני השושלת המרינית, הגיעו גלי הגירה יהודית
מספרד למגרב . מגורשי גזירות קנ"א התיישבו כידוע באלג'יריה ולאורך החוף וכמעט
לא הגיעו לריכוזי היהודים באטלאס העילי ובמורדותיו המשתפלים לעבר הצחרה -
אזורים שהגישה אליהם היתה קשה ביותר . יחד עם זאת יתכן , שבודדים הגיעו גם
מעבר להרי האטלאס לעמקי הסוס והדרעה , אף שאיננו יודעים זאת בודאות . אולם
מגורשי ספרד בסוף המאה ה-15 , שהגיעו בגלי הגירה גדולים ויסדו קהלות חשובות
בפאס, במכנאס , בתטואן , בסלא , בארזילה, בלאראש, ברבאט, בספי , בתלמסאן
ובמיראן ואף הדרימו למרכז הארץ ,32 לא הגיעו ככלל לדרומה הרחוק של המדינה אל
מעבר להרי האטלאס ולמורדותיו . תחום השפעתם הוגבל בבירור עד מראכש, כפי
שעולה מדבריו המפורשים של ר' יהודה בן עטר, המובאים ב'כרם חמר' :
ותקנה שתקנו ק"ק פאס המגורשים מקאסטיליה - גרירי אבתריה כל ערי
המערב חוץ מתפיללת ואגפיה , ומרכש יש ויש כל משפחה לפי מנהגיה ,
דהיינו אותם שהיו מזרע המגורשים עושים כמנהג ההוא , ושאר המשפחות יש
שעושין מנהג המגורשים ויש כדת .33
דברי הר' בן עטר, המתייחסים להבדלים שבין מנהג תושבי הארץ הותיקים למנהג
קהילות המגורשים בדיני כתובה , מוציאים במפורש את תאפילאלת ואגפיה -
לאמור, את העמקים של הרי האנטי-אטלאס ואזור הצחרה , אשרות הדרעה והזיז-
מתחום השפעתם של המגורשים . שכן יוצאי ספרד, שהעדיפו להתרכז בערים לאורך
החוף ובמרכזים העירוניים הגדולים בפנים הארץ, לשם שמירת ייחודם ובדילותם, לא
הדרימו לשם וחותמם הרוחני לא הוטבע באזורים אלה . לקיומו של ישוב יהודי ותיק
בדרעה ובאגפיה של תאפילאלת מתייחסים גם דברי ר' חיים גאגין. בראשית המאה
ה-16 , בעקבות הויכוח הידוע על בדיקת הטריפותביןהמגורשים לתושבים,מזכירהרב
גאגין ב'קונטרס עץ חיים' את המנהג הנוהג בקהילות הותיקות ב'דרעא וכן במחוז
תודג'א ומחוז סוס' .4' היינו קיומו של ישוב יהודי בדרעה ובדרום המגרב - ישוב
32 על גירוש קנ"א, גירוש סביליה, בהקשרו המגרבי- ראה: הירשברג. תולדות, עמ' 285. בין
מגורשי קנ"א הגיעו קבוצות גולים לדרום המגרב ולפינותיו המבודדות, כגון הכוהנים מדברו
שנזכרו כקהל יוצאי סביליה, ויתכן כי גם משפחת פוץ שהגיעה עד לואדי דאדס, הסמוך לדרעה,
היא ממגורשי קנ"א ולא ממגורשי רנ"ב - עיין : פרץ , הקדמה; טולידאנו, נר, עמ' 70 ; קורקוס,
יהודי, עמ' עז; הכהן , שלמה, הקדמה. על יסורי המגורשים בבואם למגרב - ראה: חייט,
הקדמה ; סרוק, הקדמת המחבר ; גאגין, עמ' 100 ; גרץ, ו, עמ' 371 -369 ; טולידאנו, נר, עמ'
60-49 ; כסא מלכים, עמ' 401-398 ; קורקוס, יהודי, עמ' גה-קיא ; עובדיה, עמ' 100 ,26-21 ;
הירשברג, תולדות, פרק ז; אדרוטיאל, קבלה, עמ' 114- 101 .
33 מיד אחר גירוש ספרד התארגנו מגורשי קאסטיליה שבמדינת פאס לקהילות מיוחדות, ושנתיים
לאחר הגירוש נתקנו תקנות בנושא הקידושין, כדי להגביר את פיקוח הקהילה וסמכותה בנושא
זה. התקנות נתקבלו על-ידי כל קהילות המגורשים, 'להיות נוהגים בהן כל ימי עולם'- עיין :
אנקאווא, סעיף קמב, דף כו ע"א .
34 פירוט האזורים שבהם השפיעו המגורשים - ראה : טולידאנו, נר, עמ' 70-69 ; הוא מוציא אתמקובלי דרעה ן 47
ותיק השומר על מנהגיושבי הארץ מימים ימימה - שהיה מצוי מעבר לחוג השפעתם
של קהלות המגורשים , היה בבחינת עובדה ידועה למגורשים ובני-דורם במגרב .35
יש בידינו עדויות רבות לבדילותן של קהילות דרום המגרב ולייחודן ; לכך שבאזור
זה, שלא פקדו אותו גלי הגירה ולא הוטבע עליו חותם המגורשים , נשתמרו מנהגים,
דפוסי תרבות ומסורות עתיקות יומין . בין המנהגים הללו נציין את נוסח הגדה של פסח
הנאמר בדרום ובו תוספות שונות על הנוסח המקובל; וכן מנהגים שונים הקשורים
בשבתות , בחגים ובמועדים , כגון : בראש-השנה , בערב יום הכיפורים , בפורים , בשבת
הגדול . בערב פסח ובפסח , בשבועות ובערב תשעה באב.36 השאלה הנשאלת היא ,
אזורי הדרום מכללם. והשווה : קורקוס, יהודי , עמ' עא, שלדבריו : 'כלל התושבים התערבו
במגורשים בערים אבל קהילות מגורשים לא נמצאו באטלאס בכפרים שבמזרח ובדרום'.
המנהגים בדרעה, תודג'א וסוס - ראה : טולידאנו, עמ' 58-57. ושם בעמ' 68-58 מובא חלק
נכבד מ'קונטרס עץ חיים' ; השווה : עובדיה, עמ' 100 . 'קונטרס עץ חיים' מצוי בכ"י ניו יורק
ביהמ"ד אוסף בן נאיים, 87 )ס' 24364( דף 1א-30ב.
35 על דרעה במאה ה-16 - עיין : הירשברג, היסטוריה, עמ' 270 הערה 2 . לעדויות מאותה מאה על
ישוב יהודי משגשג בתארגאלה, תאבוחסנת ואלמאמון בעמק הדרעה - ראה : קורקוס, יהודי,
עמ' עו, המביא את עדותו של מארמול, היסטוריון ספרדי, ששהה באפריקה באמצע המאה ה-16 .
36 על מנהגים שנשתמרו- ראה : שוראקי, מצב, עמ' 167 . על מנהגים מיוחדים לדרום - עיין :
טולידאנו, נר, עמ' 215 . בכ"י ששון 921 מצוין נוסח תפילה ייחודי לדרעה )ראה להלן(. לנוסח
כתובה בתאפילאלת וברוב ערי הדרום השונה מכתובה מנהג קאסטיליה - הנוהגת במארוקו
ככלל - עתן : זכות אבות, סימן עה ; וראה : טולידאנו, שריד, סעיף ב, עמ' 8-7 . בתרגום קטע
מפירוש התפילות לרבינו מיימון אבי הרמב"ם, הוסיף המתרגם, ר' דוד המבעוני מסאלי :
כתב רבינו מיימון בן יוסף בחיבורו על התפילות בלשון ערבי . . . 'אין להקל בשום מנהג
ואפילו מנהג קל . . .' ]מכאן לשון ר' דוד הסבעוני[ ומכלל המנהגים ההם התפוחים
שמשליכים בשבועות מגג הביהכנ"ס ולוקטים אותם התינוקות וכן מנהגנו בדרעא (eraa)
להשליך החתן על הכלה התפוחים בשבועות . . . וכן מנהגנו לזלף מים קצתם על קצתם
]עיין : טולידאנו, נר, עמ' 215, ובהערה י[ וגם נוהגים לאכול מאכל עשוי מבצק חטים
כתולעים )מן אטריות( שקורים לו פדאויש וכן מניחים עוגות מצות מפסח עד העצרת
ואוכלים אותם בסעודת הבוקר בשבועות, וכן מנהגנו בי"ד ניסן לאכול הראשומאכל מעשה
קדרה הנעשה מקמח כעין גרעיני האפונים שקורין לו ברכוכיס עם חמאה וחלב לסעודת
הבקר ביום פורים ועושים לשבת הגדול הריסות מחטים וכלים חדשים לפסח וקדרה חדשה
לר"ה ודלעת הנקרא קרא ודבש
ומסדריי
בטבלא רמונים ותמרים ורובייא והוא תלתן ובלשון
ערבי חילבון וכיוצא בזולתם, ומתקנים עופות ותרנגולים צלויים ומבושלים לסעודת יום
הכפורים לפניו ולאחריו ותבשיל עדשים בערב ט"ב.
בכתב-יד ששון 921, עמ' 297 נאמר:
סדר לוית שכת אחר סעודה שלישית בשירות וזמירות ישמקומות קורין בני עורה והקיצה . . .
ויש מקומות קורין שלש עשרה יסודות בשיר ארוך חברו רבי יוסף בן אברהם שליח עדת
בורגוש והוא מתחיל בשם האל יסוד כל היסודות אני מזכיר שלש עשרה יסודותובכל מקום
קורין אלפא ביתא דתמניא אפי והיא אשרי תמימי דרך . . . ואחריהם וסמוך לה ט"ו שיר
המעלות כסדרן ואחריהם לשלמה אלהים משפטך וג' ואחר זה המזמור בארץ דרעה קוראין
ומשלימין עשרה מזמורים ראשן לשלמה אלהים וגו' וסופן הבו לי" בני אלים ויש לסדורם
סוד ובמקומות אחרים כפי מנהגם קורין מזמורים אחרים.
ועיין : אהל דוד, עמ' 895 ; השווה : חלמיש, המקובלים, עמ' 224, הערה 83 . למנהג קהילות
המערב להוסיף על נוסח התפילות המקובל - עיין : זיו, עמ' 25. שיר על שלוש-עשרה יסודות
חיבר גם ר' מוסא ן' מחפוטא )עיין להלן הערה 39( לנוסחי תפילה מגרביים מן המאה ה-16 -
השווה: אלנאקר; ולנוסח קבלת שבת - השווה כ"י ששון 921, דף מו ע"ב.48 ן רחל אליאור
יחודיות זו ומסורות עתיקות אלה , הקודמות בעליל להשפעת מגורשי ספרד - לאיזו
תקופה הן מתייחסות?
דומה שהעדויות ורמזי הדברים שנותרו בידינו מצביעים על סבירות מסויימת
להנחה שהיה קיום רצוף של ישוב יהודי בדרעה במשך מאות שנים . לאור הנחה זו
אפשר לשער, שמסורות קבליות והלכיות שמקורן בספרד ובפרהבאנס מן המאה ה-13
מצאו את דרכן אל מעבר להרי האטלאס, אם בידי שליחים , כגון ר' יוסף בן אברהם
שליח עדת בורגוש או ר' יצחק מעכו , אם בידי תלמידים שהלכו מדרעה ללמוד בספרד
ושבו אליה , כגון בני חוגו של ן' מיגאש , ואם באמצעות קשרי מסחר בין דרום המגרב
לספרד . לפיכך יש מקום לבדוק את המסורות על אודות מקובלי דרעה הקדמונים
ומציאותו של הזוהר באזור זה בראשית המאה ה-14 .
ה. עדויות מן המאה הט"ו והמאה הט"ז
משלהי המאה ה-15 ומן המאה ה-16 מצויות עדויות מגוונות, שחלקן נדון לעיל וחלקן
ידון להלן , בדבר קיומה של קהילה יהודית בעלת ייחוד בדרעה .
בקובץ הקבלי 'מאור ושמש' . אשר ערך יהודה קוריאט, ובו חיבורים קבליים
חשובים שנשתמרו בצפון-אפריקה , ובתוכם ספר 'מעין חכמה' ו'ספר המלכות' ,
מצויים כמה רמזים המאפשרים להניח כי דרעה היתה מקום חיבורם . ב'מעין חכמה'
שבפתיחת הקובץ בא משפט מליצי , הכולל את איזכור שמה של דרעה בנוסח המקובל
אצל יושביה ובציון מרכאות באותיות שמה : 'ספר מאור ושמש יאיר הדרו ואורו הזך
צח ומצוחצח במרומו . . . והא לכם זרע הפרד"ס ליהנות מטובו ריחו וטעמו דע" ה
נה " ר חמה וסהר ליראי ה' וחושבי שמו, המה הגיבורים המיחדים שם כבוד מלכותו
ממקומו' . נוסח דומה חוזר אף בדף יד ע"ב של מאור ושמש בפתיחת 'ספר המלכות',
הכלול בקובץ זה, ונאמר בו : 'אמרתי אתכמה בשבילי דשמיא דנהירין לחכימיא
ומפריא כשבילי דנה"ר דע"ה' .37
דומה שאין זה רק השימוש הרווח במליצה התלמודית )בבלי , ברכות נח ע"ב( . שכן
הגרשיים המצוינים בנה"ר דע"ה הם אלה המצויים אף באיזכורים של מקום זה
כחיבורי תושבי דרעה , כגון בהקדמות לספריהם של אברהם עלון ושל אברהם אלוף
מסראן , המכנים עצמם 'זעירי מנה"ר דיע"ה' , או מציינים את מקום הולדתם במליצה
- 'עיר גדולה של חכמים ושל סופרים נה"ר דרע"ה' , או נהר דעה."3
37 ראה : קוריאט. על הקובץ 'מאור ושמש' - עיין : גוטליב, עמ' 248 ; וראה: בן-נאיים, כבוד
מלכים, דף יא ע"א.
38 עיין : שטיינשניידר, בודליאנה, טור 708, סעיף 4304, 'אחרים בני המקום כתבונהר דיע"ה או נהר
די"עא' , כמו שנרמז על ידי אברהם אלוף מסראן בספרו הגלות והפדות ונציה שצ"ד. בהקדמה
כתוב 'זעיר"י מנה"ר דיע"ה אברהם מסראן'. ראה: ן' סרוק, והשווה הקדמת המביא לבית-
הדפוס, אברהם עלון מדרעה, המציין את מקום הולדתו- נה"ר דרע"ה; וראה : דרכי התלמוד.
המלבה"ד הנ"ל מציין בפירוש נהרדעה )ועיין להלן(.מקובלי דרעה ן 49
ואף זו יש יסוד להניח כי 'ספר המלכות' נתחבר בדרעה , בידי ר' דוד הלוי, במאה
ה-16 . שכן , כפי שהודיעני בטובו הרב שלמה עמר, מצוי בידיו כתב-יד שלם של ספר
זה, הכולל הקדמה ובה מצוין בבירור, שהמחבר הוא ר' דוד הלוי. בהקדמה לכה"י ,
שהיתה לנגד עיניי בנוסח מודפס לעיון חטוף , מציין ר' דוד, כי הוא בא מפאס , שם
למד לפני הרב יהודה עוזיאל, לדרעה , בה היו חכמי הלכה וקבלה , ושם למד עם ר'
מוסא בן מחפוצה .39 הזיקה לר' עוזיאל מתאךכת בבירור את ר' דוד לשלהי המאה ה-15
וראשית המאה ה-16 , ויש לקוות שכתב-היד יפורסם ויעמוד במלואו לרשות החוקרים .
שתי עובדות נוספות , שלא הושם אליהן לב, מטות את הכף להנחה כי 'ספר
המלכות' התחבר בדרעה בידי דוד הלוי במאה ה-16 .
האחת - קרוב לודאי , שהחיבור 'כסף צרוף' שאבד , אך היה בכרך כתבי-יד שהיה
לנגד עיני י"מ טולידאנו , והוא תיאר אותו כחיבור 'על חכמת הצירוף ובו כ"ד חלקים
אך בהכ"י לא נשלם הספר ונמצא רק איזה פרקים הראשונים' , הוא מקביל ל'ספר
המלכות' או עומד בזיקה קרובה אליו .שכן , לדברי טולידנו 'בהקדמתו כותב המחבר כי
עבר לפאס וקיבל מכתב מהרב הגדול ר' יהודה עוזיאל ומשם הלך לעיר דרעא וימצא
חן בקהל עם עיר דרעא ובעיני השר של העיר' .40 דברים אלה מקבילים במידה רבה
לנאמר בהקדמה ל'ספר המלכות' שבכ"י עמר.
השנייה - בדף יד ע"ב של 'מאור ושמש' , שמצויה בו הפתיחה ל'ספר המלכות'
הנדפס , מצויין :
אמרתי אחכמה בשבילי דשמיא דנהירין לחכימיא וספריא כשבילי דנה" ר
דע"ה והיא רחוקה כשמי מרומא. מי יתן ויהיו עיני ולבי שם כל הימים רבים
וכן שלמים ברוב אמים. לתור בחכמה תורה סתומה. אשר גבלו ראשונים . . .
. . . חקר אלוה ימצא בראשית כל פרי האדמה מאר"ש תצמח ישועה בכוס" ף
צרוף שמות ורזין וצפונות. מלאכת צור"ף שופרא דצירופי דנא דספרא רבא
ויקירא ספר המלכות . . .ן4
39 ר' מוסא ן' מחפוטא )הנזכר גם ן' מחפוצה( ידוע כמחבר 'שלש עשרה עיקרי יסוד תורתנו בדרך
משל ומליצה'. כתב-היד של חיבור זה הועתק בידי יהודה כן אברהם קוריאט בשנת תצ"ו, והוא
מצוי בתוך פנקס כרוך מקטעי כתבי-יד שונים מן המאות ה-8 , וה-19 , שערך ר' רפאל בן שלמה ן'
צור, אב"ד פאס. כת"י ירושלים, ביה"ס הלאומי 4492ס8לס1ן , עיין : טולידאנו, נר, עמ' 107 ; בן-
נאיים, דף פא. על משפחת ן' מחפוטא - עיין : קורקוס, מחקרים, עמ' 136 .
40 ראה: טולידאנו, נר, עמ' 109 , הערה 10 .
41 ראה: קוריאט, דף יב ע"ב. 'ספר המלכות' , ב'מאור ושמש', בדפים יד ע"ב-כב ע"ב, הוא חיבור
בקבלת הצירופים המיוחס לר דוד הלוי או לר' אברהם הלוי. בכ"י בריטישמוזיאון 749 )קטלוג
מרגליות, ח"ג, עמ' 28-27( מיוחס החיבור לר' דוד הלוי. על המחבר וחיבורו- ראה : שלום,
אברהם, עמ' 110-109 . ג' שלום קבע, כי 'ספר המלכות' נתחבר בשנת 400ן בערך, על ידי
המקובל דוד הלוי מסויליה - ראה: שלוס, אנציקלופדיה; ודבריי לעיל מפריכים את קביעתו.
והשווה: שלום, קבלה, עמ' 65 ; טולידאנו, אוצר, עמ' 211-210.
אין להחליף את 'ספר המלכות' שב'מאור ושמש' עם 'ספר המלכות' שהוציא לאור י"מ
טולידאנו )קזבלנקה תר"ץ( וייחסו לר' דוד הלוי. 'ספר המלכות' )תר"ץ( הוא קובץ המכיל כמה50 ן רחל אליאור
הזיקה בין 'כסף צרוף' ל'שבילי דנה"ר דע"ה' כמילים מודגשות בגרשיים ובין 'ספר
המלכות' וקבלת הצירופים - מניחה מקום להשערה, ש'ספר המלכות' הנדפס
ב'מאור ושמש' הוא ספר 'כסף צרוף' .
אחזור עתה לקובץ 'מאור ושמש' , שכלול בו )בדף יב ע"א( שיר על עשר ספירות
עם פירוש ארוך . הקרוי 'מעין חכמה' , ונזכרים בו ארבעה מקובלים , שאינם ידועים לנו ,
ולהם שמות מגרביים אופייניים , שונים משמות המגורשים , ויתכן שיש מקום לקשרם
עם מקובלי דרעה . ואלה שמותיהם : 'הרב אהרון 7' יוסף ן' יבגי ז"ל שקיבל מרבותיו
ומסר לחביריו הר' מסעוד 7' טביב והר' סעיד 7' ברוך ביטון והר' מסעוד 7' מרדכי
ביטון זכר כולם לחיי עד' .ש
עדות חשובה על קיום ישוב יהודי בדרעה בתקופה זו , שמנה תלמידי-חכמים
וסופרים , מצויה בדברי ר' אברהם עלון . 43 בראשיתשנות השישים של המאה ה-16 עלה
אברהם בן שלמה עלון מדרעה דרך מצרים לצפת44 ואוצר כתבי-יד ברשותו . בשלהי
שנות השישים נסע לונציה והוציא לאור כמה ספרים מכתבי-יד שהיו תחת ידיו , כגון :
חיבורים מתקופת הזוהר של הקבלה מסוף המאה ה-13 וראשית המאה ה-14 . חיבורים אלה
נמצאים באותו סדר בקובץ הקבלי בכ"י פארים 841 )ועיין הערה 37 לעיל(.
42 ג' שלום שיער, שאולי נפל שיבוש בשם אהרון ן' יוסף ן' יבגי- ראה: שלום, עשר, סעיף 15 .
אולם משפחת ן' יבגי ידועה לנו- ראה : בן-נאיים, דף יז ע"ב. מחבר זה מכנהו בטעות אהרון בן
יוסף בן רבני )עיין : שם, כבוד מלכים, דף יא( ; חלמיש, המקובלים, עמ' 212, בערכו. ן' טביב אינו
שם הנזכר בין שמות המשפחה של בני מארוקו- ראה טולידאנו, נר, עמ' 76-75 . ואולי נפל
שיבוש, וצ"ל ן' טבול. ביטון הוא שם רווח ובני משפחה זו ידועים במאה ה-16 בפאס )עיין : בן-
נאיים, דף טז ע"א ; טולידאנו, גר, עמ' 75( אולם המקובלים בני משפחת ביטון הנזכרים ב'מעין
חכמה' אינם מוזכרים בספרים הנ"ל. מסעוד הוא שם נפוץ בקרב יהודי צפון-אפריקה. במאה ה-
16 איננו מוצאים 'מגורשים' שנקראו בשם זה )עיין : קורקוס, יהודי, עמ' מא ; והשווה לטבלות
השמות - קורקוס, מחקרים, עמ' 183-140 , ועמ' 222(. שלום ציין שם, כי אין בשיר או בפירוש
שום סימן מקבלת האר"י , ויתכן שהוא מהמאה ה-16 או ה-17 . הרמיזה בכותרת החיבור )דף א( :
'והא לכם זרע הפרד"ס ליהנות מטובו ריחו וטעמו דע"ה נה"ר חמה וסהר ליריאי ה' ולחושבי
שמו' )עיין הערה 38 לעיל(- אם אין אלה דברי המלבה"ד - מניחה מקום להשערהשישכאן
רמיזה למקובלי דרעה. גם שם החיבור, 'מעין חכמה' , עשוי לאזכר את שם החיבור העיקרי
שנתחבר בדרעה - 'מעינות החכמה' לר' מרדכי בוזאגלו )ראה עליו להלן(.
43 עלון הוא שם רווח למדי בין יוצאי המגרב - השווה: שובע שמחות, עמ' 49 ; עלון , פיוטים.
למקור השם עלון- ראה : טולידאנו, נר, עמ' 9, והערה ב ; והשווה: קורקוס, מחקרים, עמ' 140 .
על אברהם עלון- עיין : שטיינשניידר, בודליאנה, עמ' 708, סעיף 4304 ; עמ' 543, סעיף 3502 ;
עמ' 2328, סעיף 14 . והשווה : הקדמת עלון לספרושל זכריה ן' סרוק ; טולידאנו, נר, עמ' 110 ; בן
נאיים, ז ע"ב; חלמיש )המקובלים, עמ' 230( מנה את אברהם עלון בחלקה השני של רשימתו
)מקובלים שהעדות עליהם רופפת( , אולם אברהם עלון שהוציא לאור ספרים לא-מעטים והרחיב
על קורותיו בהקדמותיהם, יש עליו עדות מוצקה, אף שספק אם היה מקובל. אין להחליף את
אברהם בן שלמה עלון, המלבה"ד מדרעה בן המאה ה-16 , עם אברהם עלון בעל הפיוטים על
צדיקי מארוקו, שהירבה להדפיס בקאזאבלאנקה ובפאס בראשית המאה ה-20 קצידות ופיוטים
לזכרם של מקובלי המערב = ראה : עלון, שמחה; עלון , פיוטים.
44 יהודי דרעא עלו לצפת דרך מצרים - השווה דברי הרח"ו על ר' מסעוד מדרעא : ויטל, עמ' ה ו ;
ודברי אברהם עלון, לפיהם בא לצפת דרך מצרים 'להדפיס ספרים אחרים ספיר גזרתם שנשארו
לי מפליטת יתר ספרי ונכסי אשר אכלו הישמעאלים במצרים בתעלוליהם'- דרכי התלמוד,
בהקדמה. והשווה : טולידאנו, אגרת, עמ' 463-462.מקובלי דרעה ן ו5
'אזהרות' לר' שלמה ן' גבירול, 'דרכי התלמוד' לר' יצחק קאנפנטון , 'מדרש הנעלם'
על מגילת רות ואחרים . בשעריהם של כל הספרים שהוציא לאור נאמר, בשינויים
קלים :
אני הצעיר שבחבורה הדל באלפי שבטי ישראל אברהם בן לאדוני איש חיל רב
פעלים אבי כה"ר שלמה יצ"ו דידיע עלון , אשר ארץ מולדתי במערב עיר
גדולה של סופרים ושל חכמים נהר דרעה והיום הזה נתיישבתי בעיר
הקדש צאפת 45 בין רבנן בין מלכי קדם גאוני עולם לחגור איזור הזריזות
והחריצות והמריצות להקריב אל הדפוס הספר הזה עם ספרים אחרים ספיר
גזרתם לקרבן אשה לשולחן של מלכים אשר נשארו לי מפליטת יתר ספרי
ונכסי אשר אכלו הישמעאלים במצרים בתעלוליהם ונכליהם וערמומיו-
תיהם . . . 46
אברהם עלון הירבה לנדוד בין שנות השישים לשנות השמונים של המאה ה-16 , כפי
שעולה מההקדמות לספריו ומרשימות משפחתיות של משפחת עלון שנותרו בכ"י
פארמה .47 בנדודיו הגיע מדרעה למצרים, לצפת , לונציה , לקושטא ולאדריאנופול.
לפיכך דבריו על אודות דרעה כעיר גדולה של סופרים וחכמים ראויים לתשומת לב
מעבר לשגרת המליצה, שכן סביר להניח שבתוקף נדודיו היה לו קנה-מידה להעריך
מרכזי חוכמה ותורה . גם אוצר כתבי-היד ברשותושהביא מדרעה מאשש את דבריו על
מציאות סופרים וחכמים בעיר זו . עדותו הולמת אפוא עדויות אחרות בדבר קיום מרכז
קבלי באזור זה .
45 צאפת - כך ב'דרכי התלמוד' , מהדורת ונציה שכ"ה ומהדורת מגטובה שמ"ג; והשווה הקדמת
מדרש הנעלם על מגילת רות, ויניציאה שכ"ו.
46 דרכי התלמוד, הקדמת המלבה"ד. הספרים שאברהם עלון ההדיר, הביא לכיח-הדפוס
קריסתופלו די זאניטי, והוציא לאור מכתבי-יד שהיו ברשותו הם : )א( דרכי התלמוד שעשה
הגאון הרב . . . יצחק קאנפנטון , ויניצייא שכ"ה - מעבר לדף השער: 'אני הצעיר . . . אברהם
בן . . . שלמה יצ"ו דידיע עלון אשר ארץ מולדתי במערב עיר גדולה של סופרים ושל חכמים נ ה ר
דרעה'. במהדורת מנטובה שס"ג של ספר זה כתוב בהקדמה : נהר דעה . )ב( פירוש מגלת
אחשורוש לרב המובהק החכם השלם כמהר זכריה בן סרוק . . . ויניציאה ]שכ"ה[ . לספר זה
התקין אברהם עלון ציונים ומפתחות והקדים הקדמה - עיין : בניהו, היחסים, עמ' 92-91. )ג(
מדרש הנעלם על מגלת רות, ויניציה שכ"ו ; הספר קרוי גם מדרש רות החדש - עיין :
שטיינשניידר, בודליאנה, עמ' 543, סעיף 3502 ; קאולי, עמ' 29. )ד( אזהרות לר' שלמה ן'גבירול
עם ביאור הר' יוסף הלועז, ויניציאה שכ"ו )מכורך עם ישיר-משה( - עיין : שטיינשניידר,
בודליאנה, עמ' 2328, מס' 6916 , 14 ; שטיינשניידר, אוצרות, עמ' 88 . לנוסח הכתיבה נהר דרעה
- השווה שטיינשניידר, בודליאנה, עמ' 708, סעיף 4304 ; בפירוש מגילת אחשורוש כתב עלון
נה"ר דרע"ה, בדרכי התלמוד מהד' מנטובה כתב נהר דעה )ועיין הערה 38 לעיל(.
47 בראש כ"י פארמה 2108( 1375( )תצלומו בביה"ס הלאומי ס' 13327( מובאת רשימת לידות
ופטירות בני אברהם בכ"ר שלמה עלון, שנכתבה באדריאנופול ובקונשטאנטינה בין השנים
של"ג-שמ"ב. בכ"י פארמה 2126( 1376/6( )תצלומו בביה"סהלאומי ס' 13345(, המקביל בחלקו
לרשימה הקודמת, מציין ר' אברהם עלון את הולדת בנו בכורו יצחק : 'ואלה תולדות יצחק בן
אברהם בכ"ר שלמה עלון יצ"ו מנהר דרעה שבמלכות הסריף העומד פה קוצטאנטה עיר רבתי'.
דרעה היתה ערסה של שושלת השריפים המעדים, ולכך מרמזים דברי אברהם עלון על מלכות
הסריף. עיין : קורקוס, יהודי, עמ' עת-עט ; טולידאנו, נר, פרק ט.52 ן רחל אליאור
בין המקובלים תושבי דרום המגרב, שבעמקי הרי האטלאס , בתקופה זו יש למנות
את : ר' משה בן מימון אלבאז מתארודאנת בעל 'היכל הקדש' ו'פרח שושן' , ר' מרדכי
בן דוד הסבעוני , ר' יצחק הכהן בעל 'גינת ביתן' , ור' יעקב אפרגאן כעל 'מנחה חדשה' .
לבד מהמקובלים המוגדרים במפורש כאנשי דרעה , יש מקובלים שמוצאם משם הוא
על דרך ההשערה , והם : ר' אברהם הלוי ברוכים , הידוע כאברהם הלוי מגרבי , ור' יוסף
7' טבול, אשר לדברי ג' שלום , יתכן שמוצאו מדרעה . לשני אלה אולי אפשר עוד
להוסיף את ר' עלאל בן אלחאיק מתלמסאן , שאליושלח ר' אברהם סבע את פירושו על
עשר הספירות .48
ראוי לשוב ולהדגיש, כי המקובלים בדרעה ובדרום המגרב פעלו במנותק מחוגי
המקובלים בצפון המגרב, שנמנו עם קהל גולי ספרד והתושבים הותיקים,49 קרוב
לודאי , שפעולת המקובלים בדרום אף קדמה לבוא המגורשים מספרד לצפון-אפריקה .
במאה ה-16 נתקיימו מסורות קבליות מקבילות בצפון המגרב ובדרומו, שהיו בלתי
תלויות זו בזו ועיצבו דמות רוחנית וצביון מיסטי ייחודי בכל מרכזומרכז. עם זאת לא
מן הנמנע שהיו קשרים בין מקובלים בודדים מקהל המגורשים למקובלי דרעה .
דומה שאחד המאפיינים העיקריים של הקבלה בדרום המגרב הוא אי היחשפותה
למפגש שבין הקבלה לפילוסופיה ולתרבות הרנסאנס . מפגש זה אשר התפתחות
הקבלה במאות ה-14 וה-15 עמדה בסימנו בכל אירופה מספרד עד תורכיה , פירותיו
הובאו למגרב בידי מגורשי ספרד. הוא השפיע לאיטו על הקבלה בצפון המגרב אולם
כמעט שלא הגיע עד דרעה , ששימרה את נוסח הקבלה מן המאות ה-13 וה-4 % ,
בצביונה הקדום מחד גיסא, ופתחה עניין מיוחד בקבלת הצירופים ובקבלה חזיונית
מאידך גיסא .50
ו. המסורות על מקובלי דרעה
המסורות שנשתמרו ממקובלי דרעה מתפלגות לעדויות על אודותיהם בכתבים של
מקובלי המאה ה-16 מכאן ולכתבי-יד שנכתבו בידי מקובלי דרעה מכאן . במכלול
48 על מקובלים אלה - עיין : שלום, שטר, עמ' 149 , הערה 35 ; שלום, עשר, עמ' 504 ; והשווה:
חלמיש, המקובלים, בערכיהם.
49 בין המקובלים שהגיעו למארוקו לאחר גירושי ספרד ופורטוגאל ונותרו בה פרקיזמן שונים היו :
אברהם אדרוטיאל בעל 'אבני זכרון' , שמעון 7' לביא בעל 'כתם פז' , יוסף בן משה אלאשקר בעל
'צפנח פענח' ו'רפואת הנפש', אברהם סבע בעל 'צרור המור' ו'צרור הכסף', אפרים אלנקאוה
מתלמסאן בעל 'שער כבוד ה", יהודה חייט בעל 'מנחת יהודה' ואחרים. עיין : חיד"א, שם,
בערכם ; והשווה: טולידאנו, נר, עמ' 88-81 ; ראוי לצין, שהפעילות הקבלית האינטנסיבית
בצפון המגרב לא זכתה לאהדה חד-משמעית, ובספריהם של מקובלי מארוקו מצויותעדויות על
הלכי-רוח אנטי-קבליים מובהקים - עיין : בן לביא, הקדמה, דף יא ע"ב, כג ע"ב, קעא ע"ב ;
אדרוטיאל, אבני, עמ' 155 ; מנחה חדשה, עמ' 3א-5א ; וראה : חלמיש, היצירה, עמ' 31. )בסוגיה
זו אני מקווה להרחיב במקום אחר.(
50 עיין : אידל, חליווה, עמ' 121 -119 .מקובלי דרעה ן 53
הראשון רב משקלו של היסוד המיסטי חזיוני והממד האוקולטי , בעוד שהמכלול השני
מצטיין בדפוסיו השמרניים והמסורתיים ובעירוב של עובדות היסטוריות עם מסורות
אנונימיות פסיאודואפיגראפיות.
כתבי-היד המתייחסים למקובלי דרעה מתחלקים לשתי קבוצות :
בקבוצה האחת - כתבי-היד שנכתבו בדרעה, אושמצויים בזיקה אליה , המלמדים
על מציאותן של מסורות קבליות קדומות מן המאה ה-13 והמאה ה-14 , שהיו בידי
מקובליה . אין זה מן הנמנע שיושבי דרעה, שעמדו בקשר עם ספרד במאות ה- 11 וה-
12 . כפי שצוין לעיל , שמרו על רציפות הקשר אף בתקופת התפשטות הקבלה , והביאו
עימם בשובם לדרעה את מסורת הקבלה בספרד. בואו של יצחק דמן עכו בראשית
המאה ה-14 מספרד לדרום המגרב מאשר את סבירותה של הנחה זו בדבר אפשרות
הקשר בין המרכזים של יצירת הקבלה בספרד לחוגי המקובלים כצפון-אפריקה . שמות
נוספים בעלי אופי ספרדי מובהק, כגון ר' יום טוב אשבילי )מסביליה( ור' אברהם
שליח עדת בורגוש הנזכרים כבעלי מסורות קבליות שהובאו לדרעה, מניחים מקום
לחיזוק ההנחה בדברי קיום קשר בין שני מקומות אלה בשלהי המאה ה- 13 וראשית
המאה ה-14 . מסורות אלה , שזהות מחבריהן ומקורם נתעלמו ברובם עם השנים .
נתקדשו בידי יושבי המקום , נשמרו ונעתקו על-ידיהם , יוחסו לעיתים למקובלי דרעה
באופן כללי או למקובלים מסוימים בה באופן פרטי . ייחוס מסורות אלה למקובלי
דרעה אינו בא ללמד על חיבורן שם . אלא על השתמרותן ומציאותן שם ,
בדומה לדברי ר' משה קורדובירו על הזוהר : 'עיקר מציאותו שם ומשם נתפשט אלינו' .
בקבוצה השנייה - כתבי-יד קבליים שנתחברו בידי מקובלי דרעה מראשית המאה
ה-16 , העומדים בסימן קבלת הצירופים . עם קבוצה זו נמנים החיבורים שבחלקו
הראשון של 'מאור ושמש' ; 'ספר המלכות' לר' דוד הלוי ; 'מעינות החכמה' לר' מרדכי
בוזאגלו ; וכן חיבוריהם של ר' מוסא ן' מחפוטא ואברהם כן מסעוד אסקירא בעל 'גנזי
מלך' . בבירור הזיקה שבין מחברים אלה , דומה כי ר' דוד הלוי למד בדרעה עם ר' מוסא
ן' מחפוטא, שנותר ממנו בידינו ראשיתו של שיר קבלי , המצוי בקובץ של : חידושים
וליקוטי דינים , רשימות היסטוריות, פיוטים, סגולות ורשימות משפחתיות - שערך
ר' רפאל בן שלמה ן' צור, אב"ד פאס . בדף 272 ע"א-ע"ב של הקובץ מצוי שיר,
שבכותרתו מצוין 'שלש עשרה עיקרי יסוד תורתנו בדרך משל ומליצה להחכם חסיד
ועניו ומקובל ר' מוסא ן' מחפוטא זצ"ל' . בן נאיים וטולידאנו ציינו , שבן מחפוטא היה
מחכמי פאס, חי סביב שנת ש"ל )1570( ונזכר בדברי ר' משה אסולין מפאס. י"מ
טולידאנו מציין , כי תלמידו של ר' דוד ואולי אף של ן' מחפוטא היה ר' מרדכי
בוזאגלו בעל 'מעינות חכמה', וקרוב לודאי שר' אברהם ב"ר מסעוד אסקירא בעל
פירוש 'גנזי המלך' על 'ספר המלכות' נמנה אף הוא עם חוג זה.ן5
51 עיין : טולידאנו, נר, עמ' 107 .54 ן רחל אליאור
ז . כתבי-היד
1 . כתב-יד ששון 921 )תצלום בביה"ס הלאומי מס' 9362(
כתב-יד זה, שנתחבר בדרעה במאה ה-16 , הוא פירוש על התפילות ועל-פי תוכנו הוא
אנתולוגיה של מקורות הלכתיים וקבליים מתקופות שונות , המתייחסים לתפילה . זה
חיבור אנונימי , שמו ושם מחברו אינם ידועים , שנערך ונכתב בידי אחד ממקובלי
דרעה , ונעתק בידי שמואל הלוי אבן יולי . 52 על ייחוסו של הכותב-העורך אומר
המעתיק כראש הספר :
מודעת זאת בכל הארץ מודעה רבא להודיע ולהודע איך ספר זה הוא לאחד
קדוש מדבר ממקובלי דרעא הקדמונים זצ"ל , ולפי רוב הענוה אתשמו לא הגיד
והיה העלמ"ה . והוא פירוש התפילות לשבתות ור"ח מידי חדש בחדשו ומידי
שבת בשבתו נהרא נהרא ופשטיה פושט והולך גם לרבות ע"ד אמת 53 וצדק . אף
הוא היה מחכוין להורות את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון ואתיא תוך
תוך לקט ציבחר מיכא ציבחר מיכא מס' ארחות חיים לרבינו אהרון הכהן
אשתרוק ז"ל54 ומס' התמיד לרבינו ראובן בר חיים צבי זלה"ה55 הכ"ד איש
52 עיין : אהל דוד, עמ' 894 ; שלום,ששון , עמ' 170 ; יוסף ן' נאיים ראה את כה"י בבית עקד הספרים
של משפחת אבן צור - ראה: בן-נאים , דף לד ; וכן דף פו ע"ב-פז ע"א, בערך מרדכי מדרעא ;
כ"י ששון 921 מיוחס למאה ה-16 בידי בעל כתב-היד, מחבר אוהל דוד, ובידי ג' שלרם, שכתב
על אודותיו : 'ספר חשוב זה נתחבר כנראה בסוף המאה הט"ז ועל כל פנים לאחר הדפסת ספר
המוסר )רצ"ז( לר' יהודה כלץ עם הגהותיו של משה כלץ'. בן נאיים מאחר את זמן חיבור הספר
למאה החמישית - עיין שם. כתב-יד ששון 921 הועתק בידי שמואל הלוי ן' יולי במאה ה-17 ,
ככל הנראה. במבוא ל'ספר התמיד' )ראה: בן חיים, וכן הערה 55, להלן( מצוין שם המעתיק ר'
שמואל הלוי בן יולי , שחי בעיר מכנאס בשנת תק"ץ. ויתכן שהיו כמה מעתיקים בגי משפחה
בשם זה - השווה : טולידאנו, נר, במפתח, בערך שמואל ן' יולי. שמואל ן' יולי הוא המעתיק
של כ"יניו יורק 1805 ; עוד העתיק את איגרת נתן העזתי על המרתשבתאי צבי- נוסח המצנפת,
כ"י פריס כי"ח 11 197 !4/2 )המאה ה-17 ( ; העתיק את ספר דרשותיו של יהודה הכהן מפאס,
שהתחבר בשנת שמ"ט, והעיר בכ"י ניו יורק בהמ"ל 416
-
RAB )מאה יז(. והשווה : בן נאיים, דף
מה ע"ב. שיר לכבודו של שמואל הלוי אבן יולי חיבר יצחק בן אברהם אסבאג, והוא מצוי בכ"י
ניו יורק בהמ"ל 1273/3 דף 118-111 . הערה שלו מצויה בפירוש עשר ספירות, כ"י פארים 842/5
דף 124-122 )והראן רכ"ד ] ?[( ; וראה : שלום, עשר, עמ' 508, מס' 93. בן-נאיים כותב בערכו )דף
קכא ע"ב( שהיה מחכמי מכנאס, בחצי האחרון מהמאה הו' , והוא שהדפיס את ס' הדר זקנים
וחיבר ספר קול כלה פי' מסכת כלה בכ"י. ודומה שהיו כמה אנשים בשם זה.
53 על דרך אמת - הכוונה . שהספר כולל פירושים קבליים.
54 ארחות חיים לר' אהרון הכהן מלוניל, פירנצי תק"י, יצא לאור בידי יצחק די פאס. בהוצאות
השונות של הספר מצוין שם המחבר כאהרון הכהן מלונל ולא אשתרוק, העורכים לא ידעו כי
פרקים ניכרים מן החיבור מצויים בנוסח קדום בכ"י ששון הנ"ל. עיין : חיד"א, שם, אות א, סעיף
קל, רבינו אהרון הכהן מלוניל ; בן-יעקב, עמ' 51, סעיף 984 ; מיכל, עמ' 144-143 .
55 'ספר התמיד לרבינו ראובן בן חיים )רבו של הרב המאירי( יוצא לאור בפעם ראשונה על פי כתב
יד יחיד בעולם שמצאתי במארוקו בעיר מכנאס עם מבוא והערות מאת יעקב משה טולידאנו'.
הומנה תרצ"ה. למהדיר לא היה ידוע שמו המלא של המחבר ראובן בר חיים צבי, כפי שמובא
בנוסח כה"י הנ"ל, ואף לא מציאותן של מובאות רבות מן הספר בכ"י זה. עיין : בן-יעקב, עמ'
656, סעיף 632 ; חיד"א , שם, אות ת, סעיף סב ; מיכל, עמ' 573, סעיף 1179 ; טולידאנו, אוצר, עמ'
207 ; בן-מנחם, עמ' 394.מקובלי דרעה ן 55
צעיר עני ונכה רוח מדבר משחיו' אדם להבל דמה עפר מן האדמה , עבד לצורי
וגואלי שמואל הלוי אבן יולי ס"ט .
. . .זה הספר לשמו לא ידעתי אכנה והוא כלול מכל וכל על עניני תפלות השנה
ומנהגה כולו ורובו מס' ארחות חיים והוא כלול מפרדס ה"כ דברי המתאבק
תחוח עפרא דתחות סנדליא נע"ם ס"ט .
שני הספרים שציין המעתיק בהקדמתו , 'ספר אורחות חיים' לר' אהרון הכהן אשתרוק
ו'ספר התמיד' לר' ראובן בר חיים צבי- ספרי מנהגים מן המאה ה-13 שעמדו לפני
המחבר בנוסחם המלא - משקפים את הספרייה ההלכית העשירה שעמדה לפני
הכותב, מקורות הלכתיים אחרים וספרי מנהגים הנזכרים בפירוש התפילות כוללים
את : הר"מ מקוצי , הר' שמחה מאשפירא , בעל האשכול , 'ספר המנהיג' ו'שללי הלקט' .
בצד הספרייה ההלכית הרחבה מן המאה ה-13 נזכרים בכתב-היד מקורות קבליים רבים
מן המאות ה-13 וה-14 : לבד מספר הזוהר. המצוטט ונזכר בתדירות , נזכרים חיבורים
רבים של ר' משה די ליאון כגון 'משכן העדות' , 'סוד ההבדלה' ו'סוד המלבוש' ; 'ספר
הבהיר' , 'מראות הצובאות' , 'תיקוני זוהר' , הנקראים בפי המחבר 'זוהר הרקיע' , 'קבלת
האחים הכהנים' , 'ספר מסורת הברית' ו'אגרת היחוד' , 'ספר הקנה' ועוד . דרכו של
עורך פירוש התפילות היא לציין את מקורותיו, ככל שידיעותיו מגיעות , הואיל והוא
נזקק לאסמכתות במסורות השונות בקביעת השתלשלות המנהגים ובפירוש דיני
התפילה וזיקתם למסורת הקבלית. לבד ממקורות קדומים ומסורות הלכתיות וקבליות
מספרד ומפרובאנס . מביא המחבר פעמים מספר מחברים בני תקופתו : 'ספר המוסר'
ליהודה כלץ ו'שולחן ערוך' לר' יוסף קארו ,56 אם כי אין זה מן הנמנע שאלה הן
אינטרפולאציות מאוחרות או תוספות מעתיקים .
כתב-היד הוא למעשה אנתולוגיה של מקורות קבליים והלכיים מן המאה ה- 13
ואילך, שמשובצים בו מנהגים הרווחים בדרעה ובארצות המערב , תוך ציון התאמתם
למנהגים המצויים בספרי קבלה שונים . מסורות משם מקובלי המאות ה- 13 וה-14 .
חלקן אנונימיות, מעורבות עם מסורות מבני תקופתו של המחבר.
חשיבותו של כ"י ששון 921 היא בכך , שלצדן של מסורות ההלכה והקבלה
הספרדיות והפרובאנסאליות בנות המאות ה-3ן וה-14 הוסיף המחבר מסורות
ושמועות מפי מקובלי דרעה בני המאות ה-15 וה-16 . הוא מונה בדבריו בהקשר עם
56 דוגמאות לאיזכורם של כתבים אלה בכ"י ששון 921 : בעל האשכול - עמ' 208 ; שבלי הלקט
- עמ' 210 ; הר' שמחה מאשפירא - עמ' 254 ; הר"מ מקוצי- עמ' 245 )ספרים אלה התחברו
במאה ה-13 . ועיין : שבלי הלקט השלם, ניו יורק תשכ"ו, בהקדמה( ; זוהר הרקיע - עמ' 197 ;
ספר הבהיר - עמ' 264 ; משכן העדות - עמ' 226 ; ציוני- עמ' 226 ; ספר מסורת הברית -
עמ' 260 ; ספר המוסר - עמ' 255 )ועיין : שלום , ששון , עמ' 170 והערה 52 לעיל( ; שולחן ערוך
- עמ' 378. עוד נזכרים בכתב-היד: יצחק אבואב בעל מנורת המאור, ר' יוסף בן מאיר, ר' יהודה
בן יקר, ר' יהושע בן מאיר הלוי, הריטכ"א, ר' יונה, ר' יצחק אלפאסי, ר' שמואל בן משה, ר'
יצחק בן גיאת ורבינו פרץ - מתקופות שקדמו לזמן חיבור פירוש התפילות .56 ן רחל אליאור
מסורות דרעה את : אברהם אבן מוחא , יוסף בן שלמה הגלילי , לוי בן משה ן' אליד ,
יוסף בן חניה , ויוסף בן יום טוב מסביליה , שדר בפאס.
נוסח הבאת דבריהם ועדויות חופפות ומקבילות מניח מקום לקבוע את קשריהם עם
דרעה במאות ה-15 וה-16 . בבירור זהותם וזיקתם לדרעה אעסוק להלן .
בפירוש התפילות מובאות כמה עדויות שמיעה מפי אומריהם , ונוסח עריכת
הדברים מניח מקום לסברה שהשומע והרושם הוא המחבר-העורך , ולא המעתיק . בדף
רלט נאמר : 'ע"כ ]עד כאן[ פירוש קצר קצרתיו מפירוש ארוךשמעתיו מפי רב יוסף
ברבי יום טוב ז"ל אשבילי57 דר בפאס כשבא אצלנו לדרעה בכפר תינזולין '5 יצ"ו
בעניין קטרוג הלבנה' . 9'
במקום אחר בכתב-היד, בתיאור מנהגי קבלת-שבת ומשמעותם הקבלית ובסיכום
המסורות השונות בדבר חיוב ושלילת התחלת 'תפילת ליל שבת בקדיש כמו שעושין
בלילי ימות החול' , כתב המחבר :
וכן ראיתי כמה חכמים גדולים בחכמה ובשנים אין מתחילין כי אם ברכו וכן
בעניין הקדוש היינו אומרין שבת נקדש קודם ויכלו וכן אומרין קצת בני אדם
שבת נקדש יום הששי ויכלו השמים וגו' וכך שמעתי מהר' אברהם אבן
מוחא שכך קבל מהר' יוסף בן שלמה הגלילי60 וגם כן כתוב כך בזוהר
ובספרי המקובלים ושמעתי ממנו כי כך קבל מהחכם הזה הנזכר שקבל מרבו
שאין מתחילין בתפלת ליל שבת בקדיש . י6
נראה כי ר' יוסף בן יום טוב אשבילי ור' אברהם ן' מוחא היו בני תקופתו של מחבר כ"י
ששון 921, שכן מנוסח הדברים עולה , כי מחבר פירוש התפילות שמע בעצמו דברים
מפי ר' יוסף בן יום טוב אשבילי בדרעה ומפי אברהם ן' מוחא וכי יוסף בן שלמה
הגלילי היה אף הוא בן זמנם . היות יוסף בן שלמה הגלילי ואברהם ן' מוחא בני תקופה
אחת והשתייכותם לחוג שעסק בנוסחם הקבלי של המנהגים עולה גם ממסורת
57 ר' יוסף ברבי יום טוב אשבילי- אפשר ששמו מעיד עלהיותו צאצא למשפחת הריטב"א )שחי
בספרד עד ראשית המאה ה-14 (, אם כי לא ידוע לנו על ענף ממשפחתו במגרב. עיין : אידלברג;
בן-נאיים, הכותב בערכו )דף נח ע"ב(, בהתייחסו לפירוש התפילות, משער שהוא בנושל ר' יום
טוב אשבילי מפאס, שחי במאה הר', בין 1540 ל-1640 )עיין עליו- שם, דף נו(.
58 תינזולין הוא כפר בעמק הדרעה - עיין : הירשברג, ארץ, עמ' 109 , ומפה שם ; וראה: דרעה,
אנציקלופדיה יודאיקה, ו, עמ' 190 .
59 כ"י ששון 921, עמ' 391. מעבר לדף כתוב: 'עד כאן מס' הזקן' ואיני יודעת פשרושל שם זה . ספר
בשם זה נזכר אף בכ"י ששון 919 - ועיין אברמסקי, כ"י מס' 7, סעיף 34.
60 משפחת אבן מוחא ידועה ברשימות שמות המשפחה של רבני המערב - עיין למשל: טולידאנו,
נר, דף פה ע"ב; קורקוס, מחקרים, עמ' 144 . אין להחליף את אברהם ן' מוחא עם אברהם ן' מוסא
)עיין הערה 86 להלן(. ד"ר מ' חלמיש הודיעני בטובו, כי בכ"י לונדון בה"ד 121 , דף עד ע"ב,
בתוספת ל'גינת ביתן' שנתחבר בסביבות דרעה, מצוי איזכורו טול ן' מוחא. אני אסירת תודה לו
על ציון זה. על יוסף בן שלמה הגלילי- ראה להלן הערה 66.
61 כ"י ששון 921, דף מו ע"ב.מקובלי דרעה ן 57
המובאת משמם בכ"י ניו יורק ביהמ"ד 1805 : 'כתב בס' קדמון כ"י משם מקובלי דרעא
ז"ל, וז"ל : שאל ר' יוסי הגלילי את ר' אברהם בן מוחא, מדוע אין אנו מניחין תפילין
בט"ב כי אם התפלה של יד ואין מניחין תפלה של ראש. והשיב לו . . .' .62
2. כתב-יד ששון 919 הוא אנתולוגיה מקיפה של ספרות קבלית , הדומה באופיה
לקבצים הקבליים שנכתבו בצפון המגרב במאה ה-16 , כגון : 'ספר אכני זכרון' לר'
אברהם אדרוטיאל, 'צפנח פענח' לר' יוסף אלאשקר ו'מנחה חדשה' לר' יעקב
אפרגאן .63 אנתולוגיה זו כוללת חומר קבלי , שמוצאו מספרד מן המאות ה- 13 וה-64, 14
בצד חומר צפון-אפריקאי מן המאות ה-15 וה-65. 16 בחיבור זה נזכר ר' יוסף ב"ר
שלמה הגלילי ובכמה מקומות מובאות מסורות משמו .
ר' יוסף ב"ר שלמה הגלילי 66 נזכר בכתב-היד הנדון בשני מקומות בלשון המניחה
62 עיין : חלמיש, המקובלים, עמ' 208, אברהם בן מוחא ; כ"י ביהמ"ד לרבנים ניו יורק מס' 1805 , דף
46 ע"ב, מעתיק כ"י זה הוא ר'שמואל ן' יולי, המביא מסורות משם מקובלי דרעה גם בכ"יששון
921, שאותו העתיק . עוד מוזכר ר' אברהם ן' מוחא בכה"י ביה"ד לונדון 121 )תצלומו במכון
לתצלומי כי"י בביה"ס הלאומי מספר 4787(, שכלולים בו : חיבורושל יצחק בן אברהם כהן, 'גנת
ביתן' ; חיבור בקבלה מאת יוסף כן אברהם ן' שבתי ; 'פרח lwle', ביאור על ההגדה, למשה בן
מימון אלבאז )בעל היכל הקדש( - כולם חיבורים שנתחברו בדרום המגרב בתארודאנת
ובסביבות דרעה, בשלהי המאה ה-16 . בחיבורו של יוסף בן אברהם ן'שבתי, דף עד ע"ב, נאמר:
'כפי קבלת ר' אברהם בן מוחא שקיבל מרבי יצחק קצביז"ל'. משפחת אל-קצבי נזכרתבין שמות
המשפחה של יהודי מארוקו- עיין : טולידאנו, נר, עמ' 77. והשווה למשפחת בן קציב -
טולידאנו, אגרת, עמ' 454.
63 כתב-יד ששון 919 כולל חלקים של 42 חיבורים קבליים, אשר רבים מהם אבדו ומצויים רק
בקובץ זה. הוא נכתב במאה ה-16 , בכתב-יד מגרבי, ומעיד על הגיוון והאינטנסיביותשל לימודי
הקבלה בצפון-אפריקה בתקופה זו. כתב-היד מייצג ספרייה קבלית עשירה, הכוללת קבלה
ספרדית מן המאות ה-12 עד ה-14 וקבלה צפון-אפריקאית מן המאות ה-15 וה-16 . על כתב-יד
ששון 919 - עיין : אהל דוד, ח"ב, עמ' 1017-1010 ; שלום, ששון, עמ' 171 ; ועתה עיין :
אברמסקי, כ"י 7 . על החיבורים הכלולים בו- עיין : שלום, כתבי-היד, עמ' 84-83 ; שלום, אבני,
עמ' 465-457 ,276-259 ; חלמיש, היצירה, עמ' 29 ; וראה: טולידאנו, נר, עמ' 108 ; בן-נאיים,
דפים סב-סג ע"ב. 'מנחה חדשה' מאת יעקב הצורף אלאפרגאן, בן יצחק המכונה אבן סנה,נתחבר
בשנת שע"ס בכפר אקא במחוז תארודאנת בעמק הסוס, סמוך לעמק דרעה. המחבר היה תלמידו
של ר' משה אלבאז בעל 'היכל הקדש' - עיין זעפרני, בר-יוחאי, עמ' 367.
64 כה"י כולל, בין השאר, חיבורים מאת: ר' עזריאל מגירונה, יוסף ג'יקטיליה, יצחק בן שמואל
מעכו )'אוצר החיים'( , יצחק בן יעקב הכהן, 'כתר שם טוב', 'מראותהצובאות' ויהודה בן גסים בן
מלכא. )על פירושו לספר יצירה - ראה : ווידה.(
65 בכתב-היד כלולות מובאות: מ'גינת ביתן' )עיין : חלמיש, היצירה, עמ' 33 והערה 16(, מקבלת
יוסף בן שלמה מדרעה, מדברי ר' אברהם סבע )ראה: שלום, עשר, עמ' 504(, מקבלת מרדכי בן
דוד הסבעוני )עיין : אלבאז( זזא אל בן אל חיק ושמעון הכהן בן אלחדאד.
66 עיין : אהל דוד, עמ' 12
~
1 ; חלמיש, המקובלים, עמ' 216. לזיקה משוערת בין יוסף בן שלמה
הגלילי ממדינת צפת לתלמיד אבולעפיה, ששמו שלמה הכהן בר' משה הכהן הגלילי- ראה :
אידל, ארץ, עמ' 119 . ייחוס זה אינו נראה לי סביר, הן משום שר' יוסף בן שלמה הגלילי אינונזכר
ככוהן במקומות המביאים דבריו והן משום דבריו המובאים על סמך עדויות שמיעה וראייה,
הקרובות כמדומה למאות ה-15 וה-16 וזיקתו לאברהם ן' מוחא. במאה ה-13 ידוע לנו על יוסף בן
גליל ממארוקו, והוא נזכר: בשו"ת הרשב"א ח"א, סימנים אלף קסז ואלף קפה; חיד"א, שם,
טולידאנו, נר, עמ' 41. ואולי הוא הוא זה המתייחס לתלמיד אבולעפיה. ועוד מצינו נזכר: עלי58 ן רחל אליאור
מקום לסברה, שחי בתקופתו של המחבר והעורך או בסמיכות רבה אליה , שכן דומה
שאפשר להסיק עדות שמיעה וראייה מן הדברים : 'לה"ר יוסף בר שלמה גלילי שהיה
בארץ דרעא אמנם נקבר בתאדלה 67 היא פשתאלה וזה לשונו מכתיבת ידו בעמוד אחד
משלושת העמודים שהיה כותב בדף אחד' . '6 במקום אחר בכתב-היד מציין עורך
האנתולוגיה : 'אמר החכם המקובל ר' יוסף בר' שלמה ז"ל גלילי ממדינת צפת' .69
אף שהעדויות על אודותיו עשויות להיות מאוחרות, ראוי לציין שהחומר המיוחס
לו אינו שייך לקבלת המאות ה-15 -ה-16 אלא משקף קבלה קדומה מזה וחיבורים
פילוסופיים מזה . דומה שיש להבחין בין העדויות על המקובל ר' יוסף בן שלמה
הגלילי מדרעה ובין החיבורים המיוחסים לו , שכן חיבורים אלה הם אנונימיים ,
קדומים ואינם מפרי עטו , בעוד שהוא תואר כאישיות היסטורית הממוקמת בחוג
חברתי מסוים , שמקום קבורתה ידוע ושכתבי-יד שלה נפוצים .
ייחוס חיבורים קבליים אנונימיים למקובלי דרעה בכלל ולר' יוסף בן שלמה הגלילי
בפרט מצוי בכתבי-יד מגרביים נוספים, כפי שנראה להלן .
3. כ"י ניו יורק כיהמ"ל 1869 הוא קובץ קבלי מצפון-אפריקה מן המאה ה-18 , ומובא
בו חיבור שבכותרתו מצוין : 'מספר כתב יד קדמון לאחד ממקובלי דרעה הקדמונים
ואת שמו לא הגיד - פירוש שיעור קומה' .
4. כ"י ניו-יורק ביהמ"ל 1805 הוא קובץ ליקוטים קבליים מן המאה ה- 18 , ובכותרת
כתב-היד נאמר : 'כתב בס' קדמון כ"י משם מקובלי דרעא . . .' .70
החיבור שפירסם ג' שלום בשנת תרפ"ז כסודותיו של יעקב בן יעקב הכהן , או
כפירוש שיעור קומה לר' יעקב בן יעקב הכהן , הוא החיבור המצוי בכתב-יד ניו יורק
ביהמ"ל 1869 )לעיל, סעיף 3( בשם 'פירוש שיעור קומה לאחר ממקובלי דרעא
הקדמונים' . והוא זהה לטקסט המצוי בכ"י ששון 921 , עמ' 397 . ן7
הגלילי בין הקדושים הקבורים במערת איפראן , שאינה רחוקה מדרעה - ראה: בן-נאיים, דף
קב; הירשברג, ארץ, עמ' 169 .
67 תאדלה היא עיר במרכז מארוקו- עיין : הירשברג, תולדות, ב, עמ' 432, בערכה; טולידאנו, נר,
מפתח רשימת המקומות, עמ' 235, בערכה. פאשתלה אינה ידועה לי במארוקו.
" 68 כ"י ששון 919, עמ' 70-69 ; וראה : אברמסקי, סעיף 14 ; אהל דוד, ע
. 1012 '
69 בכ"י ששון 919, עמ' 50 נאמר:
אמר החכם המקובל ה"ר יוסף בר' שלמה ז"ל גלילי ממדינת צפת, אמר הפילוסוף נשגבה
ממנו דעת הישות . . . מפגישהיא למעלה מכל דבר ואין לה תכלית וסוף והיא למעלה מהשכל
ואינה ממינו כי אין לה חברה עם דבר פשוט או מורכב . . . וסוקראט האלהי אמר בתחנוניו
אינך רחוק ממני להרים קולי אליך ולא קרוב ממני להסתפק בלחשי והגיון לבי לפניך ולא
מכוון לצד מכל צדדי כי אם אעמד נכחך כי הקרבה והמרחק יש להם מדה ואין מדה ביני
ובינך הכל מתאחד עמי ומקיף אותי יותר משכלי ונפשי ע"כ.
עוד ראה: כ"י ששון , עמ' 70-69. ד"ר מ' אידל זיהה את הציטוט בעמ' 50 כלקוח מ'ערוגת
הבושם'. אני מודה לו על שהעירני על ייחוס זה.
70 כ"י ניו יורק ביהמ"ל 1805, דף 46 ב ; כ"י ניו יורק ביהמ"ל 1869 , סיום כה"י.
71 על תוכנו של פירוש זה ועל הזיהוי בין כ"י ששון 921 ופירושושל ר' יעקבהכהן בנוסח ג' שלום
)עיין : שלום, קבלות(- ראה : אידל, הספירות, עמ' 251-250. ושם לאצוינומקבילותיובמסורות
דרעה שבכ"י ניו יורק 1869 .מקובלי דרעה ן 59
נקודת אחיזה היסטורית ודאית יותר מצויה בידינו בדבר לוי בן משה ן' אליד, שנזכר
בכ"י ששון 921 , בסמיכות לאברהם אבן מוחא ויוסף בן שלמה הגלילי )לעיל, סעיף 1 (.
ר' לוי ן' אליד חי בחלק הראשון של המאה ה-15 בדרעה , משפחתו היתה מיוחסת
ובעלת מעמד נכבד בדרעה באותה מאה . הוא ידוע כמחברם של שאלות ותשובות ,
קונטרס בדיני טרפות וספר עיבור.72 כניו , ר' יוסף ור' חלפתא, יסדו חבורה לשם עלייה
לארץ-ישראל , שכללה מלבדם את חותנו של ר' לוי ן' ואליד הוא ר' אהרון בן סלימאן
בן ממחון , את ר' שמואל בן מרדכי בן אבו אל טבול ואת ר' אהרון בן שלמה בן מלכה .73
משו"ת הרשב"ץ ומן המחקרים בתולדות העליות לארץ שדנו בפרשה הנזכרת לא
נודע סופה של תוכנית העלייה של חבורה זו , אולם בשנים האחרונות פירסם מ' בית
אריה קולופונים של כתבי-יד עבריים שהועתקו בירושלים , ומהם עולה שר' יוסף בנו
של ר' לוי ן' אליד מדרעה אכן הגשים את תוכנית העלייה והגיע לירושלים בסוף המאה
ה-74 . 15 משפחתו אינה ידועה כמשפחת מקובלים דווקא, אולם קורותיה מאשרות את
עובדת קיומו של ישוב יהודי בדרעה באותו זמן . ויתכן שהשמות שנזכרו קודם לכן
בסמיכות לשמו , יוסף בן שלמה הגלילי ואברהם ן' מוחא , אף הם מתקופה זו .
72 טולידאנו, נר, עמ' 47, מציין : 'רבי לוי בן אליד מעיר דרעה רב וגדול שחי בסוף המאה השנית,
הוא חיבר ספר בעיבור השנים גם השאיר אחריו שאלות ותשובות וקונטרס בדיני טרפות ומהם
ניכר כי היה בקי בתלמוד ומורה מוסמך'. וראה: בן-נאיים, פ ע"א ; בן סוסאן, סוף מאמר א,
מציין : 'ובקשתי בעבור אחר ]אחד[ שתקן רב גדול אחד החכם רבי לוי בן אליד ז"ל מהמערב
שהיה מצוי בידי'. והשווה מהדורת ונציה של ספר זה; דף ו' ; וראה: בן זרקא, בהקדמה על ספר
שו"ת כ"י מר' לוי בן אליד וקונטרס בדיני טרפותשהדפיס שם. על היותו מדרעה - עיין : דוראן,
א , סי' נח, טעם א ; 'תשובה לווהרן אל החכם ר' חלפתא יצ"ו בן החכם ר' לוי בן אליד נ"ע ממקום
דרעא' )הכתיב ן' אליד מתחלף לעיתים עם ן' וואליד - והשווה : בן ואליד(, ושם בתשובה אליו
סימן נח, בעניין התרת נדר העלייה לארץ כתב ר' צמח דוראן על אודותיו : 'מפורסם בכל אותם
גלילות שהוא אדם חשוב וגדול מכל בני עירו בחכמה ובכשרון המעשה וביחס'.
73 על פרשה מעניינת זו, המעידה על הקשר בין דרעה לארץ-ישראל עוד בחלקה הראשון של המאה
ה-15 - עיין : טולידאנו, נר, עמ' 47 ; קוק, חלפתא, עמ' 110-109 ; קוק, עיונים, ב, עמ' 149- 146 .
דוראן , א, סי' נח ; בן-נאיים, דף כ ע"א. אין להחליף את ר' חלפתא בן ר' לוי ן' אליד עם ר' חלפתן
רחב"ס בר' יעקב, הנזכר במכתבו של ר' משולם מוולטירה כאחד מדייני הקהילה בירושלים
בשנת רמ"ב - ראה: משולם מוולטירה, עמ' 77. התייחסות אל ר'שמואל בן מרדכי בן אבו אל
טבול - ראה: שלום, שטר, עמ' 149 .
74 אני אסירת תודה למר עודד עיר-ישי, אשר הסב תשומת לבי לכתבי-ידשהעתיק ר' יוסף בן ר' לוי
ן' אליד, ואף העמיד לרשותי את העתקי הקולופונים מהגהות ספר הישוב, ג , המותקן עתה
לדפוס, בהוצאת יד בן-צבי. שמו של ר' יוסף ן' אליד, בנו של לוי ן' אליד מדרעה, שעלה
לירושלים בשלהי המאה ה-15 , נזכר בקולופון פירוש ר' בחיי בן אשר לבמדבר דברים, כ"י
פארים )ראה: בחיי בן אשר( ושם נאמר: 'נשלם על ידי אני צעיר התלמידים ורב הנדודים יוסף
ברכ"ה )בן רבינו כבוד החכם( ר' לוי זלה"ה ברכ"ה ר' משה זלה"ה ר' לוי הקדוש זלה"ה בן
אלייד והיתה השלמתו יום שני ששה עשר יום לחדש כסלו שנת חמש אלפים ומאתים וחמישים
ואחת שנה בירושלים עיר הקדש ]29. 11 . 1490['.
'נשלם . . . על ידי אני הצעיר יוסף ברכ"ה ר' לוי . . . ר' משה . . . ברכ"ה ר' לוי . . . בן אלייד בחדש
תמוז י"ל שמונה ועשרים יום בו משנת נטע ארן ליצירה בירושלים עיר הקדש'. ועיין : בית אריה,
עמ' 274-273. קולופון אחר של ר' יוסף בן לוי ן' אלייד הועתק בארם צובה בשנת 1488 - ראה :
אוקספורד, דף 130 ע"א ; ועיין : אשחור, עמ' 516-515 ,246 .60 ן רחל אליאור
מן האמור עד כאל נמצאנו למדים, כי למסורות הקבלה בדרעה מל הקבוצה
הראשונה, יש שני מאפיינים : האחד - כתבי-היד המזכירים את מקובלי דרעה באופל
אנונימי כחוג ייחודי ובאופן מפורט כבעלי זיהוישמי וכבעלי מסורות ותורות , ונוקבים
בשמות של דמויות שיש מידה סבירה של אישושהיסטורי לקיומן בשלהי המאה ה-15
ובראשית המאה ה-16 ; והשני - הבאת מסורות קבליות קדומות מקבלת ספרד
ופרובאנס מל המאות ה-13 וה-14 , בשם 'מקובלי דרעה הקדמונים' .
ח . כתבים על קבלת הצירופים
המכנה המשותף לקבוצה השנייה של כתבי-היד שנתחברו בדרעה הוא עניינם בקבלת
הצירופים . לקבוצה זושייכים ספרושל ר' מרדכי בוזאגלו 'מעינות החכמה', ספריושל
ר' דוד הלוי 'ספר המלכות' ו'כסף צרוף' , ואולי אף חיבוריהם של ר' מוסא 7' מחפוטא,
ושל ר' אברהם בר' מסעוד אסקירא מדרעה.
נדון לפי שעה בחיבורו של ר' מרדכי בוזאגלו , 'מעינות החכמה', הנמנה עם קבוצה
זו. שכן, כתב-היד השלם של 'ספר המלכות', המיוחס לר' דוד הלוי, אינו מצוי לפנינו
)כאמור לעיל( ; ואילו מחיבוריו של ר' מוסא 7' מחפוטא מצוי בידינו ראשיתושל פיוט
בלבד בשם 'שלש עשרה עיקרי יסוד תורתנו בדרך משל ומליצה' )פיוט בשם זהה
מיוחס לר' יוסף בן אברהם שליח בורגוס, בכ"יששון 921( ; וחיבורו של ר' אברהם בר'
מסעוד אסקירא , 'גנזי מלך' , לא הגיע לידינו , אם כי יתכן . שהחיבור הקרוי 'גנזי המלך' ,
המצוי באוסף ניו יורק להמן 211 )סימנו במכון לתצלומי כה"י , 24556( , העוסק
ברמזים ובגימטריות על המלה בראשית ובפירושים קבליים - הוא חיבורו של ר'
אברהם בר' מסעוד.
ר' מרדכי בוזאגלו נמנה עם תלמידי ר' דוד הלוי, שהיה ממגורשי ספרד, בא לדבדו
ולדרעה ונקבר בתאמגרות בירת עמק הדרעה . 75 חיבורו של ר"מ בוזאגלו , 'מעינות
75 ר' דוד הלוי מסביליה בא עם מגורשי רנ"ב לדבדו ואח"כ לעמק הדרעה. טולידאנו )נר, עמ' 48(
קבע את זמנו בין המאה השנייה לשלישית, צייןששמו ר' דוד הלוי מעיר תמאגרות בעמק הדרעה
וציין שהוא מחבר 'ספר המלכות' , שחיד"א מזכירו ב'שם הגדולים', בערך צירוף ומלכות.
)חיד"א כותב : 'ס' המלכות חיברו רבינו דוד הלוי תמ"ך כ"כ ספר הצרוף כ""ובמקום אחר, ציין
חיד"א , שראה כ"י בחכמת הצרוף שנזכר בו 'ספר המלכות' , שחיבר ר' דוד הלוי תמ"ך. ראה :
חיד"א, מדבר, יח ע"ג, אות חכמת הצרוף(. טולידאנו קבע, שכה"י הנ"ל , על י"ב דרכים בחכמת
הצרוף, נדפס בחלקו בספר 'מאור ושמש' לר' יהודה קוריאט, בדפים יב ע"ב-כג ע"א )ועיין הערה
ד3 לעיל( ומתוך הדברים שבאו בכ"י 'ספר הצירוף' בשם 'ספר המלכות' לר' דודהלויתמ"ך ניכר,
שר' דוד הלוי חי במאה השנייה. עיין : טולידאנו, נר, עמ' 48, הערות בו-בז. טולידאנו החליף את
'ספר המלכות' לר' דוד הלוי בספר אחר, שכינהו בטעות 'ספר המלכות' והוציאו לאור, והוא
לאמיתו של דבר אנתולוגיה מהקבלה במאות ה-13 וה-14 )ראה הערות 41 ,37 לעיל( וחזר בו
מטעותו- ראה : טולידאנו, אוצר, במבוא. בן-נאיים )דף כו( קובע את זמנו של ר' דוד למאה
השנייה לאלף השישי וכותב בפסקנות, שחיבר את 'ספר המלכות' בחכמת הצירוף. הוא גם מזכיר
כ"י ישן של חידה מדוד הלוי. טולידאנו )נר, עמ' 48( מזכיר בקשה שלו. פיוט משלו- ראה :
שובע שמחות. בן-נאיים )כו ע"ב( מזכיר ר' דוד הלוי נוסף, הקרוי מול אדרע )הצדיק מדרעה(,מקובלי דרעה ן 61
החכמה' , העוסק בקבלת הצירופים , מצוי בכתבי-יד אחדים .76 הקדמתו המאלפת
מלמדת : על מרכזיות חוכמת הצירוף בקבלת דרעה , על דפוסי עיסוק כקבלה במקום
מושבו ועל מציאותם של מושגים קבליים בחוג זה, שאינם ידועים לנו ממקום אחר.
וזו 'הקדמת המחבר זלה"ה' ל'ספר מעינות החכמה' :
אלה מעינות החכמה המרחפת על מי מנוחות ונחלי עדן ירוצון בשכל משכיל
ונבון אשר עזרו השי"ת להכנס בחדרי שכיות הקבלה הפנימית77 המתפשטת
הקבור במחוז מראכש, ויתכן שהכוונה לאותו ר' דוד, שטולידאנו אומר שהוא קבור בדרעה -
ראה: טולידאנו, המלכות, בהקדמה. יצוין , כי חיד"א לא קבע במפורש שזהו ר' דוד הלוי הקבור
בתאמגרות שבדרעה. טולידאנו הביא מסורת משם הר' חביב טולידאנו, שלפיה, ר' דוד הלויז"ל,
ממגורשי סביליה שבא לדברו ונפטר בדרע, היה מורו של ר' מרדכי במגלו בעל 'מעינות
החכמה'. ראוי לציין, כי בפירוש התפילות כותב המחבר בן המאה ה-16 : 'מצאתי כמכתב יד הר'
דוד הלוי ז"ל הקבור בארץ תאמגררת גר מארץ דבדו'- ראה: כ"יששון 921, עמ' 398 - מבלי
לציין שהיה מחבר 'ספר המלכות' )והשווה : אהל דוד, עמ' 896(. ב'אוצר גנזים' כתב טולידאנו,
שראה במכנאס בשנת תש"י 'ספר המלכות מר' דוד הלוי עם פירושגנזי המלך מר' אברהם ב" ר
מסעוד אסקירא וכולו בעניני צירוף וקטעים ממנו נדפס בס' מאור ושמש'. מכאן נוכח לדעת,
שהספר בשם זה שנדפס בקאזאבלאנקה איננו 'ספר המלכות' אלא ספר אחר. חיזוק לטענתיחוס
הספר לר' דוד הלוי מדרעה יש בשמו של המפרש שנזכר אצל טולידאנו- אברהם בר' מסעוד
אסקירא. עליו ידועשהעתיק בשנתשכ"ח את 'שערי צדק' של ג'יקטיליה, בכפר מוגיתאשבדרעה
)ראה הערה 7 לעיל(. טולידאנו שב וחוזר על קביעתו, שר' דוד היה ממגורשי סביליה בשנת
קנ"א. אולם כבר הראינו לעיל את הפירכה שבקביעה זו, שכן נזכר הרב יהודה עוזיאל מפאס
כמורו )עיין עליו : טולידאנו, נר, עמ' 66 ,61 ; בן-נאיים, דף נא ע"א(. פינקרפלד )עמ' 98( מתאר
את קבר הצדיק דוד הלוי בעמק הדרעה, שעולים אליו לרגל כל"ג בעומר יהודים מכפרי הסביבה
ומערי מארוקו כולה. על-פי מסורת ששמע פינקרפלד, הוקם בית-הכנסת שליד הקבר לפני
כארבעים שנה, בידי יצחק אלמליח מקאזאבלאנקה, לכבוד דוד הלוי שבא מארץ-ישראל ונפטר
בדרעה. בקטלוג כתבי-היד של בית-הספרים הלאומי צוין ר' דוד הלוי בחיבורים הבאים:
) 1 ( הלכה ראשונה שחבר הה"ר דוד הלוי זצ"ל על סדר ד' חיות, כ"י ניו-יורק ביהמ"ל .Mic
1855/2 דף 1ב-3א. בסופו של כה"י נאמר : 'ומתבאר באריכות בספר המלכות' )סימנו במכון
לתצלומי כ"י 10953(.
)2( בכ"יניו יורק להמן 343 )שסימנו בביה"ס 24688( הכולל חותמות שבעה כוכבי לכת ותשובת
רב האי, מובא בסוף ציטוט כדלהלן 'מצאתי בס' החשק בכתיבת הה"ר יוסף גבאי הנודע די לא
ריינא . . . ושי דוד הלוי הוספתי בו אות חית חרם לאויב ולשונא'.
)3( ס' המלכות, אוסף מוסיוף 1 1 /2 )סימנו במכון לתצלומי כתבי-יד 22839( )על חכמת הצירוף(.
ס' המלכות כ"י לונדון 749/7 )סימנו במלכ"י 5003( )כמו הנדפס במאור ושמש( .
ס' המלכות חכמת הצירוף כ"י ירושלים מוסיוף 13814 )סימנו במלכ"י 22956(.
76 עיין הערה 5 לעיל. והשווה לדברי טולידאנו, המלכות, הקדמה, כי בהקדמת כתב-ידשל 'מעינות
החכמה' שעמד לנגד עיניו נכתב, שר' מרדכי בוזגלו הוא מחברו. טולידאנו, שראה כמה כתבי-יד
של הספר ומובאות ממנו בכתבי חכמי המערב, תמה על חיד"א, שציין כי 'מעינות החכמה' נגנז.
לפיכך שיער שיש שני ספרים בשם 'מעינות החכמה', שאחד מהם נזכר בספר 'שמות הקודש'
לאחד מחכמי המערב )ולא עלה בידי להתחקות על ספר זה(, המזכיר את 'מעינות חכמה' לר'
יוסף בן מרדכי בן מגדיל מדרעה. ואפשר שספר זה הוא שנגנז. שם זה לא מצאתי ברשימות חכמי
המערב, לעומת זאת, בן-נאיים )דף צח ע"ב( מזכיר את נחמיה בר ישראל מנדיל מארץ דרעא או
נחמיה מנדיל בר ישראל.
77 הקבלה הפנימית היא מונח המתייחס לדרגה אזוטרית של פירוש קבלי הקשור בידיעת שמות
וברוח-הקודש, מונח מוכר לנו מכתבי ר' יוסף הבא משושן הבירה וידוע אף ממקובלים נוספים,62 ן רחל אליאור
ומתגלה על ידי חכמת הצירופים 78 אשר סודם אמ"ש חכמ"ה צמרכ"ד79
למספר בני ישראל י"ב אשר כל מי שנגלו אליו שערי הגוונים80 הנוראים האלה
הוא אמר זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו אשר עין בעין נראה אתה ה '
לכל משכיל ומבין בחכמה הזאת המאירת עינים מאור הבהיר בשחקים ואין
כל אדם יכול להשיגה כי אם לאחר שממית עצמו עליה ולזאת החכמה כיוונו
רז"ל יגעת ומצא"ת תאמין ומיץ חלב יוציא חמאה בח"ך מ"ה חכמ"ה ועל
החכמה הזאת נאמר כי רבים חללים הפילה זה שאינו מגיע להוראה ומורה,
ועצומים כל הרוגיה זה שמגיע להוראה ואינו מורה והגבול אשר גבלו ראשונים
הוא עד ארבעים שנה ושלא כדעת הרב החייט ז"ל . . .ן8 . . . עד דאמרו כבשים
ללבושך דברים שהם כבשונן של עולם דבש וחלב תחת לשונך וכ"ש החכמה
הנפלאה הזאת המתגברת ומתרחבת לאין תכלית וממנה יכול האדם לדבר מ"ט
פנים טהור ומ"ט פנים טמא על דרך ענג נג"ע וגם יכול להוציא על כל אות ואות
מן התורה אלף אלפי אלפים ורוב רבי רבבות פנים ופנים לפנים אין קץ ותכלית
הן בפשטים הן בדרשות וגימטריאות ורמזים וסודות ושמות הקדש וקבלה
פשטית וקבלה פנימית ובבואה דבבואה וקבלה מעשיתנו אמנם אין כל אדם
כמו ר' משה די ליאון ור' יוסף ג'יקטיליה, כאחת מארבע שיטות הפרשנות בטעמי המצוות: על
דרך הפשט, ע"פ רז"ל, על דרך הקבלה, על דרך הקבלה הפנימית. עיין- למשל, יוסף משושן ,
מצווה יד: 'הא לך טעם ציצית על דרך הקבלה הפנימית'. מצוה סו : 'ועל דרך הקבלה הפנימית
המזוזה רומז סוד מסודות התורה'. והשווה דברי ר' משה די ליאון )המובאים בכ"יששון 921 עמ'
242( 'הואיל והינו בפירוש זה תדע לך כי החכמים העליונים אשר נחה עליהם הרוח בעלי
השמות המפורשים, הם על כל מלאכת הקדש, בהיותם מפרשים בסוד דרכי האמונה כפי
הקבלה הנתרנה אשר בסיני ניתנה פירשו בסוד האותיות וכתריהן כפי מעלת החכמה הפנימית
אשר מועטים הם היותם בני העליה העליונה אותם היודעים בה . . .'.
78 על 'מלאכת הצירוף שהיא מלאכה רבה וגדולה המביאה את הקדושים לידי רוח הקדש'- עיין :
שלום, כתבי-יד, עמ' 228-227 ,91 -90 , 51-50 ,33-32 ; שלום, זרמים, עמ' 133 ; חיד"א, שם,
מערכת ספרים, ערך צרוף ; מפרין, דף ריא, ערך צירופים ; ג'יקטיליה, גנת, דפים פב-פד ;
קורדובירו , פרדס, חלק שני דף סח ע"ב-עב ע"א ; אידל, אבולעפיה, עמ' 256-255 ,71-69 ; לאופי
המאגי של השימוש והצירוף של שמות האל - שם, עמ' 133-129 .
79 אמ"ש חכמה צמרכ"ד : אמ"ש - שלוש אמות, שלוש אותיות היסוד, המסמלות את שלושת
היסודות, אוויר מים ואש - עיין : ספר יצירה, פרק א משנה ח, פרק ב משנה א. צמרכ"ד הוא
צירוף הרווח בקמיעותומשמש כסגולה, היוצא מצירוף סופי חמשת הפסוקים הראשונים בפרשה
הראשונה של בראשית. ועיין : שלום, קמיע.
80 שערי הגוונים - השווה : ברית מנוחה, דף כס ע"א ; ועיין קורדובירו, פרדס, שער הגוונים, דף
נט ע"א-סא ע"א ; עוד ראה: שלום, כתבי-יד, עמ' 58-57.
81 ר' יהודה החייט הוא מחבר 'מנחת יהודה' )נדפס עם מערכת אלוהות, פיררהשי"ח(. בחיבורוזה
וכן בשאלותיו לר' יוסף אלקסטיל לא נזכר האיסור ללמוד קבלה לפני גיל ארבעים - ראה:
אליאור, גליא, עמ' 64 ; על האיסור הנדון- ראה: אידל, לתולדות )במיוחד הערה 69(.
82 חלוקה זו של סוגי הקבלה אינה ידועה לנו ממקום אחר, וכמה מן המושגים אינם מצויים בכתבים
הקבליים הנפוצים במאה ה-16 . לעניין קבלה פנימית - עיין לעיל הערה 77, בבואה דבבואה
- השווה בבלי יבמות קבב ע"א ; גיטין סו ע"א, יומא פד ע"א . עבודה זרה מז ע"א, כריתות ו
ע"א. הוראתו הקבלית של הביטוי אינה ידועה לי. המקובלים אינם נוהגים בדרך-כלל לנקוט
בביטוי 'קבלה מעשית', אולם השווה דברי בעל כף הקטורת המובאים אצל : טולידאנו, שריד,מקובלי דרעה ן 63
רשאי ליכנס למעינות החכמה הזאת כי אם אשר מלא כרסו מן המקרא והמשנה
והגמרא והדינין איסור והתר שמא ואסור דרשות דברי אגדה דברי משל ומליצה
ויודע כטיב דרך ארץ ויהיה עניו וסבלן שומע חרפתו ואינו משיב ואח"כ צריך
לידע מפתחות הצירוף על כ "ד פנים הנודעים בזאת החכמה83 וצריך
לקבל מפתחות הצירוף מפה אל פה ויצא לו שום סוד מסודות אשר הם
אסורים לגלותם מחמת איסור ונקראים . . . )ריק בכה"י( ויחתום בדברים כמ"ש
דוד הע"ה בלבי צפנתי אמרתיך, אני הצעיר שבמשפחתי כשהיתי בן ל"ו שנה
התחלתי לכתוב קונטריס ראשון מספר שערי אורה 84 וכבר צמחו כזרועי יותר
מי"ב בועות מליאות ליחה סרוחה קרובים ליסורין של איוב ושאלתי את פי
הזקנים הבאים בימים אמרו לי הם אסוף ידיך עד ימי הזקנה כי אינך רשאי ליכנס
לשער הקדש בימי בחורותיך על כן זחלתי ואירא מלהתקרב אל פתח אהל הקדש
עד עמדי על משמרת הזקנה והשיבה והחשק והאהבה דולקת בקרבי כאש בוערה
שלהבת יה ונחליתי מאד מרוב תשוקת האהבה נטרדות הזמן מושכים אילך
ואילך חמר גמל ועשיתי מן העיקר עיקר ומן הטפל טפל על כן התחלתי ספר זה
על דרך הניקוד הנקרא אש נשמה כמו שהנשמה מניעה את הגוף והעיקרית כך
אותיות התורה חומר והניקוד צורה 85 והתחלתי מלמעלה למטה שלא כדרך קצת
מקובלים שמתחילין ממטה למעלה ואני המגלה הסוד שניתי מדרך המקובלים
ז"ל לסיבה ידועה כי הנשמה אשר התחלתה מן המקור עליון ומשתלשלת
מלמעלה למטה דרך הר העברים אלימלך לנעמי להרשפרולמחלון וכליון ורות
וע"כ קראתי לזה החיבור ספר מעינות החכמה הנעלמה מעיני כל הדורות הללו
אשר עליה נאמר ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וכל רואה חיבור אינו תלוי
בעיון יאמר עליו ראמות לאויל חכמות וחכמה זו תלויה בקולמוס כי רוח הקדש
עמ' 71 -69 : 'הקבלה מעשית הם השבעות המלאכים . . . ואותה חכמה של ההשבעות נסתרת
בתוך ספרים ישנים נושנים וכן קבלה איש מפי איש'.
השווה: מאור ושמש, מעין חכמה, הכולל כד פרקים, דפים א-יד ע"ב ; והערתושל טולידאנו, גר,
עמ' 109 הערה סו, על כה"י של חכמת הצירוף בכ"ד חלקים :
והנה אעיר פה כי מזה כמה שנים בא לידי כ"י ישן שנאבד אח"כ מאתי והוא כרך עבשהכיל
ענינים שונים. וביניהם ס' כסף צרוף על חכמת הצרוף ובו כ"ד חלקים, אך בהכ"י לא נשלם
הספר ונמצא רק איזה פרקים הראשונים. ובהקדמתו כותב המחבר כי עבר לפאס וקיבל מכתב
מהרב הגדול ר' יהודה עוזיאל ומשם הלך לעיר דרעא וימצא חן בקהל עם עיר דרעא ובעיני
השר של העיר. הספר נכתב בלשון צח ובסגנון יפה מאד ובתוכו כותב שחיבר עוד ספרים
ומזכיר שם לרוב מספרו 'סגלת המלכים'שבו יבאר מיני האבנים מחולפי המזג . . . ואשער כי
הס' כסף הצרוף הנז' הוא לאחד מחכמי דרעא שזכרתי פה.
העתקת כתבי ר' יוסף ג'יקטיליה היתה מקובלת בדרעה במאה ה-16 )השווה הערה 7 לעיל(. נראה
שהעתקת כתבי-יד קבליים נחשבה בבחינת 'כניסה לשער הקודש' וראשית לימודי הקבלה,
ולפיכך היתה מוגבלת בגיל וברשות הזקנים, כנאמר בהמשך הדברים.
על תפיסת הניקוד בקבלה ומקומה בתורת הצירוף - עיין : שלום, קבלות, עמ' 268-265 ;
ג'יקטיליה, גינת, חלק שלישי, חלק הניקוד, עמ' פה-צט: ג'יקטיליה, פנימיות; פירושהחייט, דף
כ ע"ב-כה ע"א.64 ן רחל אליאור
שורה על הקולמוס 86 כשהשכל פנוי והלב טהור וחומד והולך אחר זאת החכמה
המשתלשלת ע"י הצירוף הנזכר בחיבורי זה ואמרתי בלבי להוציאה מהכח אל
הפועל ע"י הקולמוס ואולי יזכו בה רבים והיה כל מבקש ה' יבא אל אהל
החכמה הזאת חכמת הצירוף והתחלתי מן נקוד קמץ, הרחמן יעזרני למלאת
חפצי ואהבתי מהחכמה הזאת ולזכות הרבים על ידי אוי"ר נאם עבדא דרבנן
מרדכי בוזאגלו זלה"ה. 87
"
עטים הם החיבורים הקבליים , אשר מחברם משתף את קוראיו בפרטי כניסתו
לעולמה של הקבלה ופורש בנימה אינטימית את ביטוייה החיצוניים , הפיסיונומיים
והחברתיים של האזוטריקה הקבלית, כפי שעושה זאת בעל 'מעינות החכמה'. פירוט
חלקיה השונים של הספרות הקבלית, סיווגם ודירוגם , בנוסח המוצע על-ידי ר' מרדכי
בוזאגלו בהקדמה אף הוא אינו שגור, לא כל שכן רמיזותיו לפנים האזוטריות של
הקבלה )בנוסח 'אשר כל מישנגלו אליושערי הגוונים הנוראים האלה הוא אמר זה אלי
ואנווהו . . . אשר עין בעין נראה אתה ה' לכל משכיל ומבין בחכמה הזאת'(, או לפניה
המאגיות העל-ראציונאליות )בנוסח 'וכל רואה חיבור אינו תלוי בעיון . . . וחכמה זו
תלויה בקולמוס כי רוח הקדש שורה על הקולמוס'( .
ר' מרדכי בוזאגלו היה ידוע, כאמור לעיל, כבעל השגה רוחנית וכמי שזכה לגילוי
אליהו . דבריו על אודות האופי האוטומאטי . התלוי בהשראה עליונה, של כתיבת
הסודות הקבליים על-ידי קולמוס ששורה עליו רוח-הקודש, עולים בקנה אחד עם
האופי המאגי של קבלת הצירופים התלויה בגילוי, מסורת וידיעת סודות השמות ,
שבהם מתמקד עניינו . אין ספק כי בחוגו של ר' מרדכי נחשבה קבלת הצירופים, או
חוכמת הצירוף, לעיקרה של חוכמת הקבלה ולפניה האזוטריות ביותר. קדושתה ,
כוחה , סכנתה וסודיותה, של קבלת הצירופים , שהיו מותנים בהשגת רוח-הקודש,
במסירה בעל-פה ובידיעת נוסחי השמות - היו מאפייניה הבולטים . יתכן שהעלאה
שיטתית של הדברים , שנחשבו לממד האזוטרי ביותר של הקבלה, והרמיזה לאופיים
האקסטאטי הם שגרמו לגניזת הספר.
המושגים שבהם נוקט המחבר - 'קבלה פנימית' . 'חוכמת הצירופים' . 'שערי
גוונים, 'בבואה דבבואה' , קבלה פשטית' , 'קבלה מעשית' ואחרים - מלמדים על
גיוון ועושר של מסורות קבליות, שעמדו לפני מקובלי דרעה , ומרמזים על עניין ער
בקבלה במישוריה הספקולאטיביים והאקסטאטיים כאחת . מן הנרמז בדברי ר' מרדכי
86 עיין : בניהו, ן' מוסא ; על כתיבתהקולמוס ועל רוח הקדש התלויה בקולמוס - שם, עמ' נח-סד.
'סוד נפלא לקדושת הקולמוס . . . בשם חכמי מערב בשם החכם השלם כמה"ר אברהם אלקלי'
מובא בכתב-יד ירושלים 80330 דף 238 ע"ב. והשווה יהודה אלבוטיני , סולם העליה, בתוך :
שלום, כתבי-יד עמ' 228-227, ועמ' 75 שם.
87 להקדמת 'מעינות החכמה' - השווה ההקדמה 'לגנת ביתן', ספרו של המקובל ר' יצחק בר
אברהם הכהן, כ"י גאסטר Or. 10521 ,720 )מספרו במכון לתצלומי כתבי-יד 7883(, עמ' 86-84.
הספר התחבר בסמוך לדרעה במאה ה-16 .מקובלי דרעה ן 65
בוזאגלו אפשר ללמוד על דפוסי העיסוק . בקבלה בדרעה במאה ה-16 , על תחומי
ההיתר והאסור, על הגבלת גיל הלומדים ועל הגבלת ההעתקה של כתבי-יד קבליים , על
התניית העיסוק בקבלה בקניית השכלה תורנית והלכתית של 'המקרא המשנה הגמרא
הדינין איסור והיתר שמא ואסור דרשות דברי אגדה דברי משל ומליצה' ; כמו גם
במידות ובענווה )'ויודע בטיב דרך ארץ ויהיה עניו וסבלן . . .'( ובלמידת המסורת
האזוטרית מפה אל פה. הספר הדן בניקוד בדרך הקבלה, בשמות קדושים ובצירופים
- עומד בזיקה ל'ספר המלכות' לר' דוד הלוי . ומושפע ככל הנראה במידה מסוימת
מקבלת אבולעפיה ומקבלת ר' דוד בן יהודה החסיד, אם כי כלולות בו מסורות שקשה
להתחקות על מקורן . הצירופים והגימטריות העומדים במרכז עניינו כרוכים בגילויים
ובהשגה חזיונית, הן כאמצעי והן כתכלית. לאמור, הם מושגים בחיזיון ובהתגלות מחד
גימא ומשמשים כאמצעי לגילוי נסתרות והשגת חזיונות מאידך גיסא , בצד תפיסתם
כביאורים למקראות מכאן וכפרשנות המסורת הקבלית מכאן .
תפיסת סודות הצירופים כהתגלות אלוהית אינה מוגבלת רק למקומות שבהם צוין
המקור האלוהי במפורש . אלא דומה שכלל החלומות, המראות , הפירושים הקבליים
וביאורי הפסוקים שנסתברו ל'מקובל האלהי בעל גילוי אליהו' נתפסו כגילוי דבר
אלוהים .
אל המקור האלוהי של גילויי חוכמת הצירוף ואל תפיסת סודות השמות וניקודם ,
כדבר אלוהים הנגלה למקובלים וכאמצעי להשגת רוח-הקודש - מתייחס גם הממד
האוקולטי בעדויות על מקובלי דרעה במאה ה-16 . המשתקף באיפיונם כבעלי תכונות
כאריזמאטיות ועל-טבעיות . 8' רובם תוארו כמי שזכו לגילוי רוח-הקודש וכבעלי
חזיונות , או בעליגילוי אליהו , המחוננים בידיעת עתידות וביכולת לחולל ניסים , וצוינו
כבעלי כוחות אוקולטיים וכמי שזכו לגילוי נסתרות , כאמור לעיל.
מקובלים אחרים מן המגרב, שמחוז מוצאם אינו ידוע ויתכן שאף הם עומדים
בזיקה למקובלי דרעה, כמו ר' יוסף ן' טבול ור' אברהם הלוי ברוכים, נודעו אף הם כמי
שזכו בגילוי שכינה ובהשגת רוח-הקודש .89
88 כארי~מה בהוראה של תכונת-אישיותהנובעת מחסד אלוהים, שבגללה נבדל פרט מכלל האנשים
ונוהגים בו כבעל תכונות על-טבעיות - ראה: וובר, עמ' 2-9נ. בעולם המגרב חסד זה הוגדר
בביטויים 'רוח הקודש' או 'גילוי אליהו'. והשווה: טולידאנו, נר, עמ' 109 . על הקדושה המיוחסת
לברי סמכא בתורת הנסתר בעולם המגרבי ועל הילת הצדיקות הכרוכה בכך - עיין : זעפרני,
פרופיל.
89 עיין : שלום , שטר, עמ' 147 , הערה 35. על היות ן' טבול בעל השגת רוח-הקודש, משתמע
מחלומו של ר' חיים ויטל תספר החזיונות' ומדברי תלמידו שמשון באקי- עיין : שלום, שטר,
עמ' 151 . שלום תיאר את ן' טבול במילים: 'היה בו גם כח השגה בענינים נעלמים, כשרונות
אוקולטיים וגם כח סכום והרצאה שיטתית' ; וציין, שעל שרם תלמיד אחר מתלמידי האר"י לא
באה עדות שהשיג רוח הקודשאושתלמידיו ראו אותו כבעל רוה"ק )עיין : שם עמ' 151-149(. על
זיקתו לדרעה - ראה לעיל. וראה גם : גלים, ב, עמ' עח-עט. על ר' אברהם הלוי ברוכים וגילוי
השכינה שזכה לו- עיין : תקוני שבת, בהקדמה ; אסף, אגרת, עמ' קכג; חיד"א, שם, בערכו,
אות א , סימן סט; אליאור, תשובה, עמ' 497-494 והערות 10-7 ו-12 .66 ן רחל אליאור
ט . הזיקה התרבותית בין יהודים למוסלמים
ריבוי זה של מקובלים בעלי רוח-הקודש באזור זה, שדומה כי אין לו מקבילה
במקומות אחרים , אומר דרשני : נראה שיש מקום לתת את הדעת על הקבלה
פנומנולוגית מעניינת בין דפוסי המיסטיקה המוסלמית הברברית, שצמחה במאה ה-16
בעמק הדרעה ובהרי האטלאס . ובין איפיוניהם האוקולטיים של מקובלי דרעה בתקופה
זו . באמצע המאה ה-16 נתעוררה בעמק הדרעה בין שבטי הברברים תנועה דתית
מיסטית , שהצטיינה בריבוי קדושים, הידועה כתנועה השריפית ," ותנועה זו צמחה
סביב מנהיגים דתיים - מאראבוטים - שהיו מיסטיקונים בעלי כוחות על-
טבעיים .ן9 זרם דתי קנאי זה והשושלת הסעדית שבראשו שאבו עידוד מחוזה-עתידות
יהודי , מסעוד בן מצליח גואשוש, שהתנבא כי מנהיג התנועה מוחמד שיח' יכבוש את
מארוקו , כמסופר לעיל. אמנם אין אישוש למסורת זו ממקורות ערביים , אולם היא
מעידה על הקו המייחד את יהודי דרעה ועל זיקתם לתחייה המיסטית-פוליטית
שהתרחשה בעולם המוסלמי-ברברי בדרום המגרב .
העולם המוסלמי-מגרבי-ברשרי במאה ה-16 הצטיין בריבוי קדושים , מאראבוטים,
שהיו מחוננים בסגולות כאריזמאטיות על-טבעיות ואלה באו לידי ביטוי ביכולת
לחולל ניסים ולחזות עתידות . המאראבוטים היו בעלי מעמד של קדושה בשל היותם
מחוננים בבושה - מעין רוח-הקודש, או חסד שמימי , הצופן בחובו כוחות טמירים . 92
דומה שאין זה רחוק מן הדעת להניח השפעה תרבותית מסוימת ויחסי גומלין , ולו רק
פנומנולוגיים, בין ריבוי מגידי העתידות , בעלי רוח-הקודש ובעלי החזיונות שבין
מקובלי דרעה , ובין ריבויים בעולם המוסלמי הברברי באותו מקום ובאותה תקופה . 93
במחקר תרבות יהודי המגרב רווחת ההנחה , שאין לדבר על יחסים או השפעות הדדיות
בתחום התרבות האינטלקטואלית בין יהודים למוסלמים באזור זה,94 שכן זו היתה
מושתתת על כתבי-הקודש של כל אחת משתי העדות . אולם בתחום האוקולטי-מיסטי
יתכן שיש מקום לבחון מחדש תפיסה זו .95
90 התנועה השריפית, בראשותהשושלת הסעדית, נתעוררה בין שבטי הברברים באזור דרעה והיתה
תנועה עממית דתית שבאה כריאקציה לכיבושי ספרד ופורטוגאל בצפון-אפריקה. עיין : קורקוס,
יהודי, עמ' עז-עת ; הירשברג , תולדות, עמ' 227-207 ; בר-אשר, שריפית. עמ' 52-14.
91 על המאראבוטים בהרי האטלאס ובעמק דרעה, שהתייחסו על קבוצות שארות בעלות מעמד של
קדושה וניחנו בברכה - עיין : גלנר, קדושים ; גלנר, ברברים ; איקלמן ; שומה.
92 על הורכה ומרכזיותה בעולם הדתי הקרקרי- עיין : דוטה ; וסטרמארק ; גירך, עמ' 50-44 ;
שנער, עמ' 38.
93 על הסביבה הברברית, אשר היתה אפופה אווירה של מיסתורין בגלל העיסוק הרב של
המאראבוטים בזאווית )מיבנים שבהם הגו קדושים אלה בתורת המיסטיקה המוסלמית(
והשפיעה בדרך כלשהי על יהודי הדרום - עיין : בר-אשר, תולדות, עמ' 177 .
94 עיין : זעפרני, יהודי, עמ' 235 ; שנער, עמ' 48.
95 דוגמה לקשרים בין יהודים לגויים בחיזוי הקץ ובידיעת עתידות - עיין : בן-נאיים, דף פ ע"א ;
והשווה : שוקד, משררה, עמ' קט-קיא. לדברי שוקד )עמ' קיא( : 'ארגון החיים הדתיים של יהודי
הרי האטלס היה שונה מאד מזה של החברה הברברית מוסלמית הסובבת, אולם התכונותמקובלי דרעה ן 67
מחקריהם של סטילמן ושל שנער מלמדים על הכבוד הרב שרחשו היהודים
למאראבוט המוסלמי בשל ראייתו העל-חושית, ידיעתו את העתיד וכוחותיו העל-
טבעיים ."9 מחקרים אנתרופולוגיים בעת האחרונה ציינו , כי -
תכונות כאריזמאטיות של מנהיגים דתיים והופעתן במשפחות מסוימות כגון
משפחות המקובלים הגדולות בוזאגלו , אבוחצירא ואזולאי המתפתחות בתחום
ההשפעה הברברית בדרום מארוקו נמצא להן הקבלה מסוימת באופי המנהיגות
הדתית של שכניהם הברבריים שהכאריזמה היתה אצלם תכונה אישית עוברת
בירושה .97
גם פולחן הקדושים המשותף ליהודים ומוסלמים בדרום המגרב תומך בגירסה בדבר
קיום השפעה וקשר בין מושגי הקדושה, גילוי רוח-הקודש , כוחות אוקולטיים וראיית
עתידות של היהודים ושל שכניהם המוסלמים-שרברים . קווי הדמיון בתחום האמונות
והמנהגים העממיים , הנגזרים מתפיסת כוחות הקדושה והטומאה , בין היהודים
לשכניהם הברברים אף הם מרמזים לכיוון זה .'9
דומה שאין זה בלתי סביר להניח, כי הלגיטימאציה והתפוצה הרחבה שזכו לה
כשרונות אוקולטיים וכאריזמאטיים בהקשר מיסטי בעמק הדרעה במאה ה-16 בעולם
הברברי מוסלמי הטביעו את רישומם אף על העולם היהודי . כן אפשר להניח, שבעלי
החזונות ורואי העתידות מקרב מקובלי דרעה הושפעו במידת מה מן הארכיטיפ
הכאריזמאטי של הדתיות הברברית, שהעמידה את ה'ברכה' , את היכולת לחולל ניסים
ואת ראיית העתידות במרכז העולם המיסטי דתי .
מקובלי דרעה , שמחד-גיסא הצטיינו כאמור בסגולות כאריזמאטיות ותוארו כבעלי
גילוי אליהו , ומאידך גיסא עסקו בפניה המאגיות של הקבלה , בתורת הצירופים -
פעלו באקלים דתי ותרבותי שבו היו מקובלים ורווחים גילויי רוח-הקודש וייחוס
כוחות טמירים לכתבי-הקודש. סוגיה זו בדבר ההשפעות ההדדיות בין המוסלמים
למקובלים בדרעה, שכאן רק הצבעתי עליה , ראויה לדיון מקיף ויסודי.
הכאריזמאטיות של מנהיגים דתיים והופעתן במשפחות מסויימות, נמצא להן הקבלה מסויימת
באופי המנהיגות הדתית של שכניהם הברברים, שהכאריזמה אצלם היתה תכונה אישית עוברת
בירושה'.
96 עיין : סטילמן, עמ' 73-62 ; והשווה דברי שנער, עמ' 285 : 'עיסוקי באיסלאם המאגרבי העמידני
על החשיבות העצומה שנודעת לאמונה ולעיסוק במאגיה ובכישוף ברחבי איזור זה מימי קדם
ועד ימינו . . . יהודי המגרב היו שותפים למוסלמים בהרבה מן האמונות והמנהגים הללו ובעיקר
באמונה בשדים בעין הרע ובכישוף'.
97 שוקד, קיום, עמ' 96 ; שנער, עמ' 302-285. על הקשר בין 'ברכה' המוסלמית ו'זכות אבות'
היהודית - עיין : שוקד, משררה, עמ' קיא.
98 פולחן קדושים - עיין : בן עמי ; אמונות ומנהגים עממיים - עין : פ' שנער, עמ' 302-285 ;
הטל, לפי המפתח, הערכים: מנהגים, עין הרע, פולקלור, שדים.68 ן רחל אליאור
י . אחרית-דבר
נדרעה הצטרפו ארבעה מרכיבים עיקריים , אשר עשוה מרכז קבלי שהטביע את חותמו
על המגרב ומחוצה לו : )א( קיום ישוב יהודי רצוף באזור במשך מאות שנים , שעמד
בזיקה להתפתחויות הרוחניות בספרד ובפרובאנס מן המאה ה-12 ואילך .
)כ( מציאותם של כתבי-יד קבליים בעמק הדרעה שכללו מסורות מקבלת ספרד מן
המאות ה-12 עד ה-14 , מהתקופה הסמוכה לראשית התפשטות הקבלה , והתפתחות
חוגי מקובלים באזור זה, אשר שימרו , קידשו ולמדו את כתבי-היד הקבליים, מבלי
שהיו חשופים להתמודדויות של הקבלה עם הפילוסופיה ועם תרבות הרנסאנס .
)ג( זיקה בין חוגי המקובלים בדרעה למקובלים בני ספרד וארץ-ישראל , שהביאה
לפריחתה של יצירה קבלית בצד שימור מסורת קבלית קודמת .
)ד( קיום בסביבה ברברית-מוסלמית, אשר גיבשה דפוסים דתיים-מיסטיים שעמדו
בסימן הכאריזמה והאוקולטיזם , ידיעת העתידות והחזיונות - דפוסים שהשפיעו .
ככל הנראה, אף על צביונם של המקובלים היהודים תושבי האזור .
המנוות בלבלווגראפוות
אביטבול מ' אביטבול )עורך(, קהילות ישראל בדרום המגרב, ירושלים תשמ"ב.
אברמסקי 'Further
Ninety
ם. Abramsky, '1 Seven Highly Zmport~nt Hebrew
av ',
~
hfanuscripts from the Collection 0] [] d Solomon Sassoon
[)ecember 1984, Sotheby's Catalog~e.
אדרוטיאל, אבני ג' שלום, 'ר' אברהם אדרוטיאל, ספר אבניזכרון' , קרית ספר, ו )תרפ"ט-תר"ץ(,
.276-259 'עמ
אדרוטיאל, קבלה אברהם אדרוטיאל, 'השלמת ספר הקבלה לאברהם אדרוטיאל' , סדר החכמים
וקורות הימים, אוקספורד תרמ"ח.
אהל דוד Sasson, Ohel
.
]1 . David -Catalogue of the Sassoon Hebrew and
Samaritan Manuscripts, Oxford 1932.
אוקספורד כ"י אוקספורד-בודל' 313. סימנו במכון לתצלומי כ"י עבריים 17232 .
אידל, אבולעפיה מ' אידל, 'כתבי ר' אברהם אבולעפיה ומשנתו', עבודה לקבלת התואר דוקטור
של האוניברסיטה העברית, ירושלים תשל"ו.
אידל, ארץ -- , 'ארץ ישראל והקבלה במאה השלש-עשרה', שלם, ג )תשמ"א( , עמ'
. 126- 119
אידל, הספירות -- , 'הספירות שמעל לספירות', תרביץ, נא )תשמ"ב(, עמ' 280-239.
אידל, חליווה -- , 'ר' יהודה חליווה וחיבורו ספר צפנת פענח', שלם, ד )תשמ"ד(, עמ'
. 148-119
אידל, לתולדות -- , 'לתולדות האיסור ללמוד קבלה לפניגיל ארבעים', . AJS
Review
vol
)5, ) 1980 )חלק עברי(, עמ' א-כ.
אידלברג ש' אידלברג, 'לתולדות הריטב"א' , סיני, מ )תשי"ז(, עמ' מא-מו.
Eickelman, A 1976. איקלמן
~
](. ,. oroccan fslam, A~stin
אלבאז ר' משה אלבאז, היכל הקדש, אמסטרדם תי"ג.
אליאור, גליא ר' אליאור, גליא רזא - הוצאה ביקורתית. מפעלי המחקר של המכון למדעי
היהדות, ירושלים תשמ"א.מקובלי דרעה ן 69
אליאור, תשובה -- , 'תשובה לביקורת' , מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, ג )תשמ"ד(, עם
. 506-493
אלנאקר
אגקאווא
אסף, אגרת
אסף, מקורות
אפתור
ר' אברהם אלנאקר, זכור לאברהם - מחזור קטן יום הכפורים, ליוורנו 544נ
ר' אברהם אנקאודא, 'כרם חמר', ב, בתוך ספר התקנות, ליוורנו תרל"א.
ש' אסף, 'אגרת נוספת של ר' שלומיל', קובץ על יד, ג)יג(, ת"ש, עמ' קיז-קלג
--, מקורות ומחקרים בתולדות ישראל, ירושלים חש"ו.
א' אשחור, תולדות היהודים במצרים ובסוריה תחת שלטון הממלוכים, ב
ירושלים תשי"א.
בזאנסנו ז' בזאנסנו, 'עמק הדרע', חיי היהודים במארוקו, קטלוג, מוזיאון ישראל
ירושלים תשמ"ג, עמ' 186-184 .
בחיי בן-אשר פירוש ר' בחיי בן-אשר לבמדבר דברים, כ"י פארים, הספרייה הלאומית, 11
Heb. 229 דף 122 ב : 111 דף 260א. סימנו במכון לתצלומי כ"י עבריים 27830.
בית-אריה מ' בית-אריה, 'כתבי-יד עבריים שהועתקו בירושלים או על-ידי יוצאי
ירושלים' , פרקים בתולדות ירושלים בימי הביניים, ירושלים תשל"ט.
בן-ואליד
בן-זרקא
בן-חיים
בן-יעקב
בן-לביא
בן-מנחם
ר' יצחק בן-ואליד, שו"ת ויאמר יצחק, ליוורנו תרט"ו.
ר' שמעון בן-זרקא, זבחי תרועה, ליוורנו תרע"ב.
ר' ראובן בן-חיים, ספר התמיד, מהדורת י"מ טולידאנו, הומנה תרצ"ה.
י"א בן-יעקב, אוצר הספרים, וילנא 1880 .
ר' שמעון ן' לביא, כתם פז, ליוורנו תקנ"ה.
נ' בן-מנחם, 'תיאורם של עשרים כתבי-יר', ארשת, ב, ירושלים תש"ך , עמ'
.407-378
בן-נאיים
בן-סוסאן
יוסף בן-נאיים, מלכי רבנן, ירושלים תרצ"א.
ר' יששכר בן-סוסאן , תיקון יששכר, ונציה של"ט ; מהדורה עם שינויים,
קושטאנטינא שכ"ד.
בן-עמי
בן-שלמה
בניהו , היחסים
בניהו , ן' מוסא
י' בן-עמי, הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו, ירושלים תשמ"ד.
" בן-שלמה, תורת האלהות של ר' משה קורדובירו, ירושלים תשכ"ה.
מ' בניהו , היחסים שבין יהודי יוון ליהודי איטליה, ת"א תש"ם.
--, 'ר' אברהם 7' מוסא ובנו משה - מראשי המדברים בקבלת האר"י
בצפון אפריקה' , מיכאל, ה, ת"א תשל"ח, עמ' ט-קלג.
בניהו, תולדות
בר-אשר, שריפית
-- , תולדות האר"י, ירושלים תשכ"ז.
ש' בר-אשר )עורך(, היהודים במרוקו השריפית- פרקים בתולדות היהודים
במרוקו במאה ה-16 ועד ימינו, ירושלים תשל"ז.
בר-אשר, תולדות --, 'היהודים באפריקה הצפונית ובמצרים' , בתוך תולדות היהודים
בארצות האסלאם, ירושלים תשמ"א, עמ' 195- 121 .
ברית מנוחה
גאגין
ר' אברהם מרימון הספרדי, ברית מנוחה, ירושלים תשי"ט.
ר' חיים גאגין, 'קונטרס עץ חיים', בתוך נר המערב, ירושלים תרע"א, עמ'
.68-58
chr(itiens au !"
~
draa
;
avantl'islam',~ .
Bulletl
de " וט
[. Gattefosse, kJUifS
SocieYe'de pre , א0. 3-4 )1935(, קק. 39-66.
~
istoire du Maroc
גאלנטי ר' אברהם גאלנטי, 'ירח יקר' , בתוך זהרי חמה לאברהם בן מרדכי אזולאי
)ונציה ת"י(, מונקטש תרמ"א.
1. Gottheil, 'Some Responsa of hfaimonides', Oasrer /lnniversary גוטהייל
Volume, London 1936, קק. 174-177.
::ע:ך
א' גוטליב, מחקרים בספרות הקבלה, ת"א תשל"ו.
ע' גולדרייך, 'ספר מאירת עינים לר' יצחק דמן עכו' - מהדורה מדעית,
עבודה לקבלת התואר דוקטור של האוניברסיטה העברית, ירושלים תשמ"א.
ג'יקטיליה, גנת
ג'יקטיליה, פנימיות
יוסף ג'יקטיליא, גנת אגח, אמסטרדם 1763 .
]יוסף ג'יקטיליה[ , מאמר על פנימיות התורה המיוחס להרמב"ן , נדפס ע
שלים קרית ספר )תרפ"ט-ץ(, עמ' 414-410.70 ן רחל אליאור
)ך. Geerdz, Islam Observed, New Haven 1968. גירץ
גלים י' גליס, אנציקלופדיה לתולדות חכמי ארץ-ישראל, ירושלים תשל"ז.
]. Gellner, 'Political and Religious Organization ofthe Berbers of ברברים ,גלנר
the Central High Atlas', תוArabs ~andr .]]erbers, Lexington 1973, קק.
59-66.
--, saints 0,the Arlas, London 1969. קדושים ,גלנר
גנת ביתן ר' יצחק בן אברהם הכהן , כ"י גאסטר OR. 10521 720 )מספרו במכון
לתצלומי כתבריד 7883(.
גרץ ה' גרץ-שפ"ר, דברי ימי ישראל, חלק ו, ורשא תרס"ב.
ע Nord, P~lger 1909. דוטה "
וש Religion dany" l'Afrigue
~
1 . Doutte, Magie
דוידסון, אוצר " דאווידזאן, אוצר השירה והפיוט, ד, )ניו ירוק( תרצ"ג.
דוידסון, דיואן " דודזון , 'דיואן משה דרעי הקראי', חורב, ג )תרצ"ז( , עמ' 42-28.
דוידסון, המשורר -- , 'על המשורר הקראי משה דרע", מדעי היהדות, ב, ירושלים תרפ"ז,
.308-297 'עמ
דוראן ר' צמח דוראן, שו"ת יכין ובועז, ליוורנו מבש"ר.
דרכי התלמוד ר' יצחק קנפנטון , דרכי התלמוד, ונציה שכ"ה.
Draa, Encyclopedia Judaica, vol. 6, ק. 190. דרעה
הטל א' הטל, יהדות צפון-אפריקה - ביבליוגראפיה, ירושלים תשל"ג.
הירשברג, ארץ ח"ז הירשברג, מארץ מבוא השמש, ירושלים תשי"ז.
הירשברג, ברברים ,0
~
H.Z..
Hirschberg
, 'TheProblem ofthe Judaized Berbers', .Journal
~dfrican Jiistory, 4 )1963(, ק. 313-339.
-, % Nistory of,the Jews !מ North Africa, 2 vols. , Leiden 1974. היסטוריה ,הירשברג
הירשברג, מייחדים ח"ז הירשברג, 'על גזירות המייחדים וסחר הודו' , ספר היובל ליצחק בער,
ירושלים תשכ"א, עמ' 153-134 .
הירשברג, מקומה --, 'מקומה של אפריקה הצפונית בימי הגאונים' , חורב, יג. ניו יורק
)תשי"ט(, עמ' 121 -71 .
הירשברג. שקיעת --, 'שקיעת המאגרב' , מחקרים ביהדות- ספר היובל לדוד קוטלר, תל-
אביב 1975 .
הירשברג, תולדות -- , תולדות היהודים באפריקה הצפונית, א-ב, ירושלים תשכ"ה.
הכהן, יוסף יוסף הכהן, ספר דברי הימים, אמסטרדם תצ"ג.
הכהן, שלמה ר' שלמה הכהן, ויחל שלמה, קזבלנקה תרפ"ט.
הלקין, אגרת א"ש הלקין, אגרת תימן לרבנו משה בן מימדן, ניו יורק תשי"ב.
הלקין, שמד -- , 'לתולדות השמד כימי האלמוחדין', בתוך - "סוצ The Joshua
Memorial Volume, New York 1953, קק. 101-110
הרכבי א"א הרכבי, זכרון לראשונים, ברלין תרמ"ז.
%4. Weber, The Theory ק, Social andEconomic 0,1"~1 !2"40מ, ו4עט, וובר
1947.
~
ork
ווידה י"א ווידה, ר' יהודה 7' מלכה, 'כתאב אנס ותפסיר', רמת-גן תשל"ד.
ויטל חיים ויטל, ספר החזיונות, מהדורת א"ז אשכולי ונ' בן מנחם, ירושלים תשי"ד.
]. ל4lestermarck, Ritual and 19ע!ש, וע Morocco, London 1926. וסטרםארק
1).נ.2. Werblowsky, Joseph 1)זם0 - Lawyer and Mystic, ורבלובסקי
1980.
~
hiladelphia
זיו ש' זיו, 'מחרוזת פתיחות ל"ברוך שאמר" לימים נוראים כמנהג המערבים',
זכור לאברהם, ירושלים תשל"ב, עמ' 35-25.
זכות ר' אברהם זכות, ספר יוחסין, מהדורת פיליפאווסקי. לונדון ועדינבורג 1857 .
זכות אבות .ר' אברהם רפאל בן יהודה קוריאט, שו"ת זכות אבות, פיסא תקע"ב.
זעפרני, בר-יוחאי .Bar , 1,01
~
א. Zafrani, 'Wne Qessa de Tingir, Hymne 4 ohay, REJ
127 )1968(, קק. 366-382.
--, les Jdfs du Afaroc, Paris 1972. יהודי ,זעפרנימקובלי דרעה ן 71
--, Profil illtellectuel du lettri juif וט de 50ת cong(inere פרופיל ,זעפרני
'musulman, au Maghreb, ממזרח וממערב, ד, רמת-גן 1983 , עמ' 29-7.
זק ב' זק, 'למקורותיו של ספר חסד לאברהם לר' אברהם אזולאי', קרית ספר, נו
)תשמ"א(, עמ' 175-164 .
](. Jacques-Meunie, 'Notes sur l'histoire des populations du מנייה-זיק
Maroc-Saharien /ק
'
, Revue de l'occident musulman er de
Me'diterrane , א0. 11 ) 1972(, קק. 137-150.
~
e
חזן א' חזן , 'רבי יהודה בן רבי שמואל בן דראע משורר קדום ממרוקו', סיני, צב
)תשמ"ג(, עמ' קלח-קמט.
חיד"א, מדבר ר' חיים יוסף דוד אזולאי, מדבר קדמות, לעמברג תר"ל.
חיד"א , שם -- , שם הגדולים, ורשא תרל"ט.
חייט ר' יהודה חייט, מנחת יהודה, בתוך מערכת אלהות, פיררא שי"ח.
חלמיש, היצירה מ' חלמיש, 'היצירה הקבלית במארוקו' , פעמים, 15 )תשמ"ג(, עמ' 46-29.
חלמיש , המקובלים --, 'המקובלים במארוקו', ממזרח וממערב, ב )תש"מ(, רמת-גן, עמ'
.235-205
טולידאנו, אגרת י"מ טולידאנו, 'אגרת משנת ש"א', 1927( 4 HUCA(, עמ' 458-449.
טולידאנו, אוצר -- , אוצר גנזים, ירושלים תש"ך.
טולידאנו, המלכות י"מ טולידאנו )מהדיר(, ספר המלכות, דאר 47ביצא )קזבלנקה( תר"ץ.
טולידאנו, התמיד -- , )מהדיר(, ספר התמיד לראובן בן חיים, הומנה תרצ"ה.
טולידאנו, נר -- , נר המערב, ירושלים תרע"א.
טולידאנו, שריד -- , שריד ופליט, תל-אביב 1957 .
Cata[og 7. ]ן, Bibliorhek ל1 יונה
~
der
~
ebrdischen
Handschriften
5. נ0בת, der
Modena, Belovar 1883.
יוסף ן' מיגאש ר' יוסף ן' מיגאש, שו"ת, ורשא 1870 .
" יוסף משושן ר' יוסף הבא משושן הבירה, טעמי המצוות, כ"י קיימברידג )4.2.)5 .
](
יצחק אדרעי ר' יצחק אדרעי , 'שפה ברורה' , בחוך שריד ופליט, תל-אביב 1957 .
יצירה ספר יצירה השלם, ירושלים תשכ"ה.
כבוד מלכים קונטרס שנדפס בסוף מלכי רבנן, ירדשלים תרצ"א.
כהנא, דרעי ד' כהנא, 'על המשורר הקראי דרע", השלח, יג )תרס"ד(, עמ' 442-435.
כהנה, ראב"ע --, 'ר' אברהן ן' עזרא', קובץ חכמת הראב"ע , ורשא תרנ"ד.
כסא מלכים נ' בן-נחם, 'תיאורם של עשרים כתבי-יר', ארשת, ב )תש"ך(, עמ' 401-398.
tribus du A . 9 )1931(, קק. 94-181 . כפרים
~
villes ש! aroc
7 Nebreos חש flt(arruecos, Madrid 1954. לאררו
~
14. Laredo, Berber
לבציון והופקינס Corpus
~
' ofEarly.Arabic' ,Sourceyfor iresr
.
'
/
dfrican '
History
, edited and
annotated bv א. Levtzion and נ. ו. ע. Fiopkins, Cambridge 1981 .
א. Levtzion, 'The Twelfth Century Anonymous Kitab 81 fstibsar, 8 כיתאב , לבציון
history , 24 ) 1979(, קק. 201-217.
~
ofa text'
,
Journal
~
ofSemitic Studies
--, kThe Jews of Sijilmasa and the Sahara Trade' ישראל קהילות למאסה'סג , לבציון
בדרום המאגרב, ירושלים תשמ"ב, עמ' 263-253.
Mazel, Enigmes du Maroc, 1971 . קק. 135-141 מאזל
~
aris .נ
]. De Marrnol, Descripcion general de affrica, Granada 1573. מארמול
מדרש הנעלם מדרש הנעלם על מגילת רות, ויניציאה שכ"ו.
מיכל ח' מיכל, אור החיים, ירושלים תשכ"ה.
מנחה חדשה יעקב בר יצחק אפרגאן, מנחה חדשה, כ"י ליברפול 12044 )ס' 14584 (.
משולם מוולטרה, מסע משולם מוולטרה, הוצאת א' יערי , ירושלים תש"ט.
14.?. , ~ Les premiers habitants de 18 vallie au Draa?', La vigie מתיישבים
Marocaine, 23 )ן40ע. 1953(.
נהון ז' נהון , 'דיווח וסכום', בתוך קהילות ישראל בדרום המגרב, ירושלים תשמ"ד,
עמ' מא.72 ן רחל אליאוו
סטילמן ג' סטילמן, 'מוסלמים ויהודים במרוקו, דרכי תפיסה, תדמיות וסטריאוטיפים' ,
בתוך היהודים במרוקו השריפית, ירושלים תשל"ז, עמ' 73-62.
סלו17ץ, נפוצות נ' סלועכן , נפוצות ישראל באפריקה הצפונית. ירושלים חש"ו.
א. Slutches, Erudes sur l'histoire, Paris 1906. עיונים ,סלושץ
ספרין ר' א"צ ספרין, אור עינים, ח"א , קאמרנא 1882 .
סרוק ר' זכריה ן' סרוק, פירוש מגילת אחשורוש, ונציה שכ"ה.
עובדיה ד' עובדיה, פאס וחכמיה, א-ב, ירושלים תשל"ט.
עלון , פיוטים אברהם עלון, פיוטים למעלת הצדיקים מערי המערב, קזבלנקה תר"ס.
עלון, שמחה -- , שמחה וששון ליהודים, קזבלנקה תש"ה.
Istibcar', L'/ffrigue septenrrionale 72)sie'cle. פאניאן
~
]. Fagnan, 'Kitab ס1 au
Constantine 1900.
פינסקר ש' פינסקר, לקוטי קדמוניות, וויען תר"ך.
פינקרפלד " פינקרפלד, בתי-הכנסת באפריקה הצפונית, ירושלים תשל"ד.
פריימאן א"ח פריימאן, תשובות הרמב"ם, ירושלים תרצ"ד.
פוץ ר' יהודה ב"ר יוסף פרץ, פרח לבנון , ברלין תט"ו.
~ ofrheNebrew.Yrinted]]ooks ," the קאולי
.
A.E. Cowley,. )01נ]01שע Bodleian
Library, Oxford 1929.
קונפורטי ר' דוד קונפורטי, קורא הדורות, מהדורת דוד קאססעל, ברלין תר"ו.
קוק, חלפתא ש"ח קוק, 'ר' חלפתא וסיעתו' , מזרח ומערב, א )חר"פ(, עמ' 110- 109 .
קוק, עיונים --, עיונים ומחקרים, ב, ירושלים תשכ"ג.
קורדובירו, אור ר' משה קורדובירו , תיקוני הזוהר, עם פירוש אור יקר, ב, ירושלים תשל"ג.
קורדובירו, פרדס -- , פרדס רימונים, ירושלים תשכ"ב.
קורייאט יהודה קורייאט, מאור ושמש, ליוורנו תקצ"ט.
קורקוס. האלמוחדון ד' קורקוס, 'לאופי יחסם של שליטי האלמוחדון ליהודים' , ציון, לב )967 , ( .
. 160- 137 'עמ
קורקוס, יהודי -- , 'יהודי מארוקו מגירוש ספרד ועד אמצעה של המאה הט"ז', ספונות, י,
)1966 (, עמ' גג-קיא.
קורקוס, מחקרים -- , מחקרים בתולדות היהודים במארוקו, ירושלים תשל"ו.
the .lfislory ofrhe.Jews afA
~
orocco,
~
](. Corcos, Studies מ2 erusalem
1976.
corcos, The Jews of 54 מרינים ,קדרקוס
~
](. orocco vnder the hdarinides', JOR
)1963/4(. קק. 271-287; 55 )1964/5(, קק. 53-81 . 137-150.
קטלוג א' מולר-לנצט )עורכת(, חיי היהודים במארוקו, קטלוג מוזיאון ישראל,
ירושלים תשמ"ג.
רי"ף ר' יצחק אלפאסי, 'שו"ת הרי"ף', בתוך זכרון לראשונים, ברלין תרמ"ז.
רשב"א ר' שלמה בן אדרת, שו"ת רשב"א, לבוב תקע"א.
שבלי הלקט ר' צדקיה בן אברהם הרופא, שבלי הלקט השלם, ניו יורק תשכ"ו.
שובע שמחות )אברהם אלמליח( , שובע שמחות, אלגיר 1890 , ליוורנו ת"ר.
Chaumeil, 'L'h ]8 /4ח1]- שומה
~
ג. stoire d'une tribue hfaraboutique de
Atlas', Nesp(iris, 39 ) 1952(, קק. 197-212.
שוקד, משררה מ' שוקד, 'משררה אישיתלרב ממונה, שינויים במעמד המנהיגות הדתית בקרב
יהודי הרי האטלס'. בתוך יהדות צפון-אפריקה במאות י"ס-כ' , ירושלים
תש"ם, עמ' קט-קיט.
שוקד, קיום --, 'קיום יהודי בסביבה ברברית', פעמי מערב, ירושלים תשמ"ג, עמ'
. 107-96
Chouraqui, La conditionjuridigue de l'Israe[ite marrecarne -( , Pa מצב ,שוראקי
ris
14.
1950.
שוראקי, קורות א"נ שוראקי, קורות היהודים בצפון-אפריקה, תל-אביב 1975 .מקובלי דרעה ן 73
שטיינשניידר,
אוצרות מ' שטיינשגיידר, אוצרות חיים, רשימת ספרי חיים בן יוסף מיכל, המבורג
תר"ח .
ל1. Steinschneider, Catalogus Librum hebraeorum וע ]]ib[ioteca ,שטיינשניידר
~odleiana, Berlin 1852-1860. בודליאנה
--. Catalogus Codicum Nebraeorum ]]ibliorhecae Academiae ליידן ,שטיינשניידר
Lugduno 1858.
~
aravae, Leyden
שירמן ח' שירמן, 'קינות על הגזירות בא"י, אפריקה וספרד' , קובץ על יד, יג, ירושלים
תרצ"ט.
שלום, אברהם ג' שלום, 'המקובל ר' אברהם בן אליעזר הלוי', קרית ספר, ב )תרפ"ה-תרפ"ו(
.273-269 , 141 -ן01 'עמ
שלום, אבני -- , 'ספר אבני זכרון' , קרית ספר, ו )תרפ"ט-תר"צ(. עמ' 276-259 ; ק"מ ז
)תר"ץ-תרצ"א(, עמ' 465-457.
שלום , אנציקלופדיה -- , 'קבלה' , האנציקלופדיה העברית, כרך כס, עמ' י136-7 .
Jewish A 1965. זרמים ,שלום
~
G. ,4 ysticism, New York
Scholem
,
fA
ajor Trends
--, 'Kabbalah', Encfclopedia Judaica, VOI. 10, COI. 489-653. יודאיקה ,שלום
שלום, כתבי-יד -- , כתבי-יד בקבלה, ירושלים תר"צ .
שלום , ספור -- , 'ספור בלתי ידוע על מציאת ספר הזוהר', קרית ספר, א
)תרפ"ד-תרפ"ה( , עמ' 168- 163 :
שלום, עשר -- , 'מפתח לפירושים על עשר ספירות' , קרית ספר, י )תרצ"ג-תרצ"ד(, עמ'
515-498 ; תרצ"ד, עמ' לט-גג.
שלום, פרובאנס -- , הקבלה בפרובאנס, הרצאות בעריכת ר' tr~w ירושלים תשכ"ג.
)3 . Scholem, Kabbalah, Jerusalem ן974. קבלה ,שלום
ותלום. קבלות -- , 'קבלות ר' יעקב ור' יצחק בני ר' יעקב הכהן' , מדעי היהדות, ב
)תרפ"ז(, עמ' 293- 165.
שלום , קמיע ש' קליין , על אודות קמיע וכתבתו [ ml
~
a ] קרית ספר, א )תרפ"ד(, עמ' 35.
שלום, רמד"ל -- , 'האם חבר ר' משה די ליאון את ספר הזוהר ?' מדעי היהדות, א
)תרפ"ו(, עמ' 29- 16.
שלום, שטר -- , 'שטר התקשרות של תלמידי האר"י', ציון , ה )ת"ש(, עמ' 160- 149 .
)3. Scholem, '0.5. Sassoon, Ohel David, Catalog~e of the Sassoon ששון ,שלום
Hebrew ,
;
and Sarnaritan Manuscripts קרית ספר, י' )תרצ"ג-תרצ"ד( , עמ'
. 17 ]-!69
שנער פ' שנער, 'יסודות מאגיים בתכשיטנות המגרבית בעת החדשה' , פעמי מערב
- מחקרים על יהדות צפון-אפריקה, ירושלים תש"ם, עמ' 302-285.
תמר, האר"י ד' תמר, 'האר"י והרח"ו כמשיח בן יוסף' , ספונות, ז )תשכ"ג(, עמ' קסז-קעז.
תמר, חלומותיו -- , 'חלומותיו וחזיונותיו המשיחיים של ר' חיים ויטל' , שלם, ד )תשמ"ד(,
.229-211 'עמ
תמר, מחקרים -- , מחקרים בתולדות היהודים בא"י ובאיטליה, ירושלים תשל"ג.
תקוני שבת ר' אברהם הלוי , תקוני שבת, בתוך ראשית חכמה הקצר לר' יעקב פוייטו,
ויניציאה ש"ס.
תשבי, אזולאי ף תשבי, 'יחסו של ר' אברהם אזולאי לקבלות הרמ"ק והאר"", חקרי קבלה
ושלוחותיה, ירושלים תשמ"ב, עמ' 267-255.
תשבי, הזוהר -- ופ' לחובר, משנת הזוהר, א, ירושלים תש"ט.
אתם כאן: דף הבית מאמרים יהדות מרוקו מקובלו דרעה רחל אליאור